על "סיינפלד ופילוסופיה- (ספר על הכל וכלום)"
(בהוצאת ידיעות אחרונות, ספרי חמד, פן הוצאה לאור, עורך:
וויליאם ארווין)

כשקראתי בספר זה, "סיינפלד ופילוסופיה", אותו אסקור הפעם,
כשאפילו שם הסדרה "סיינפלד" מזכיר משהו פילוסופי, הבנתי שהספר
כבר עבר את שלב הכתיבה המגמתית, הם פשוט החליטו לחפור עמוק כדי
להוכיח טענה ויהי מה. מה שלא אומר שלא השתכנעתי. בערך.

הסדרה "סיינפלד", אם נעזוב לשנייה את הספר, עוסקת באפיזודות
שונות ושוליות לרוב בחייו של ג'רי סיינפלד, בן דמותו
הטלוויזיוני של אחד מיוצרי הסדרה - ושל שלושת חבריו, ג'ורג'
הלוזר הממורמר (שיש הטוענים שהוא הצד האפל של לארי דיוויד,
היוצר השני של הסדרה), קריימר השכן המופרע (שמספק לנו רגעי
סלפסטיק מופלאים) ואיליין האקסית שלו. בין אפיזודה מופרעת אחת
לשנייה, מפזר לנו ג'רי בקטעי קישור מתובנותיו על החיים ועל
כללי החברה. הסדרה, גם אם אינה סדרה על כלום, היא בהחלט הדגמה
לאיך לא עושים טלוויזיה מסחרית, אלא ערימת סיפורים שהקשר
ביניהם איננו הכרחי ואין בהם תובנות מנחמות על החיים או סוף
קיטשי וכו'.

הספר, שאותו לקחתי איתי לטיסה, מדגים את הקשר בין רעיונות
הסדרה לבין פילוסופיה. באמצעות חבורה מגוונת של כותבים
מאסכולות פילוסופיות שונות, שהאחראי הראשי עליהם הוא וויליאם
ארווין, מנסה הספר לנתח סיטואציות שונות בסדרה מנקודת ראות
פילוסופית.
למשל, קריימר, השכן הילדותי, בהחלט מזכיר את השלב האסתטי, כפי
שזה מנוסח בידי סורן קירקגור. או סגנון הדיבור של ג'רי עם
איליין או לדוגמה עם ג'ורג' בפרק "ההפך", בהחלט מזכיר את
סוקרטס. ההשוואה מופרכת מעט, אבל מסתמכת על טיעונים משכנעים.
חלק אחר של הספר, שמתייחס לרעיונות פילוסופיים מנקודת ראות
"סיינפלדית", סובל מאותם יתרונות וחסרונות של החלק הראשון.
נקודת הראות של לודוויג ויטגנשטיין על פילוסופיה בהחלט מקבילה
לנקודת הראות של ג'רי סיינפלד על טלוויזיה. גם ההתייחסות לשאלת
הכלום מצד פרמנידס ופילוסופים יווניים אחרים מעלה טיעונים
מרתקים. האם יש קשר בין חוכמת הטאו לרעיון הכלום הסיינפלדי? זה
כבר מוגזם, אמנם, אבל הרעיונות מוצגים כל כך ברהיטות ובאופן
ציורי שקשה שלא להתלהב.

וזה עיקר קסמו של הספר, שמשתדל לעתים להתחמק מהתייחסות אמינה
להשוואה בין הספר לפילוסופיה. הספר מהווה מעין מבוא לפילוסופיה
ומשתמש בסדרה כדי להציג חלקים ממנה בצורה פופולרית, אך גם מבוא
למי שמעולם לא צפה בסדרה הכמעט קלאסית הזו, ששודרה בעשור
האחרון למאה ה-20. וזה העיקר, שיש דרך קלילה להציג נושאים
רציניים (אם מישהו יבחר בזה על פני צפייה באם טי וי, הספר השיג
את מטרתו), ושהספר מרתק על כל חסרונותיו. ראויה לציון בעיניי
הדרך המבדחת שבה הוצגו כותבי הספר בסופו.
מומלץ.