על הפרסומת עם העכבר
היא מביטה במראה, בחורה רגילה לגמרי עם מידות גוף רגילות, שונה
לחלוטין מהדוגמניות הדקיקות כגבעול אשר מעטרות את המרקע. והיא
לחלוטין מודעת לזה וממששת את הזרוע הלא רזה שלה, חורצת לשון
לראי.
לפתע היא שמה לב לעכבר מעצבן על אחד המדפים, שלועג לה, כשהוא
מנפח את לחייו כדי להידמות להיפופוטם. היא מתחילה לרוץ אחריו,
צעדיה נעשים קלילים יותר ויותר והיא רוקדת והיא יפהפייה.
הפרסומת עם העכבר זוכה בעיניי לצל"ש מוסרי. דימוי הגוף המשודר
שם בריא ואסתטי כאחד ובניגוד לפרסומת ההיא ליוגורט, הבחורה
מעוררת השראה ומעודדת אנשים להרגיש טוב עם עצמם - וסוף סוף לא
מדובר בקריקטורה של שמנה, בפרה לבושה מזעזע ששואבת יוגורט
דיאטטי, אלא במישהי אנושית. הצרכן שמביט בפרסומת הזו סוף סוף
איננו צרכן שבוי, ששוטפים את מוחו להאמין שאם רק יקנה או יאכל
דבר מה, ייראה כמו שתמיד חלם. הפרסומת יוצרת תודעה נינוחה,
ריבונית ותחושת חופש הבאה ממקום טבעי יותר.
ובעידן בו דימוי גוף אנורקטי הוא השליט, זהו הישג מכובד. |