שבויות ידיי באזיקים ובשרשרת
רוצות הן לכתוב לעולם את תחושתן
החיים ממשיכים במרוצתם
אנשים רצים כשנשמתם נשרפת
ואני שותקת
וזה טוב! אמא אומרת
היא מדברת אל אוויר
אז למה לדבר בכלל אם אין איש שומע?
הלב דופק במרץ והדמעות ממאנות לצאת
ממיתות אותי לאט ואני גוססת
שותקת
וזה טוב! נכון??? אמא אומרת
ולמה אתה שותק? על אבא צועקת
איך עיניך לא רואות את הדם?
איך ידיך לא עושות דבר?
הוא משותק, אני אומרת
שבויות ידיו באזיקים ובשרשרת
והשנים עוברות ללא חלום
והמעשה הופך לשקט