"...פעם, כשהיית עוד ילד. הכל היה לי פשוט. לא חיפשת אמת.
תמים. האמנת לכל מה שסיפרו לך. היה ניראה לך הגיוני.

האחיין שעכשיו נולד לך. אחותך. אחותך עכשיו מטיפה לו זרעים של
תקווה: "שתגדל הכל יגמר..."

נער יושב בבמה. התקווה נכנסת לבמה ובדיוק כאן מתחיל הכל

נער: סוף כל סוף חזרת.
כל כך התגעגעתי
חשבתי שלא תשובי לעולם
התקווה: סוף כל סוף אדם מבחין בשובי
נער: איפה היית כל הזמן הזה?
כבר חשבתי שמתת
שכל הבטחות הורי נגוזו
התקווה: כנראה שלא טעית
כבר נגוזו ממזמן

פעם, כשהיית עוד ילד
הכל היה לי פשוט
לא חיפשת אמת
תמים
האמנת לכל מה שסיפרו לך
הכל היה ניראה לך הגיוני.

אני זוכרת שאביך, המאהב שלי,
אמר לך "אל תדאג, הכל יהיה טוב"
עם חיוך מרגיע שכזה...
האמנת.
אביך ידע שאני צריכה לעזוב
ובכל זאת המשיך בשלו.
כמה אכזרי אדם יכול להיות?
נער: אבא...
אמממ...
מת
התקווה: אני יודעת.
במלחמה.
גם הוא האמין בי...
לא הפסיק לאחוז בי עד שתמו כוחותיו ונכנע
תם כוחו
נדם ליבו

אני אשמה במותו
השליתי אותו
נער: מדוע את חושבת כך?
ולמה את בכלל מספרת לי את זה,
היית רוצה שאשנא אותך בשל מות אבי?
התקווה: אני יודעת.
אני חשה מחשבות של בני אדם אחרים.
ולא, לא היית רוצה שתשנא אותי.
הייתי רוצה שתפסיק להאמין בקיומי.
הייתי רוצה כשתגדל ותהיה לאב ולבעל
אל תאמין שאני קיימת
לפני שתצא למלחמה
אל תיתן אמונתך בי
כשילדך ישאלוך על העתיד
אל תזריע בהם את אמונתך בי
נער: איני מבין
מדוע כך את חשה?
הרי, בחיי הקצרים, עזרת לי לא מעט
האמנתי שאצליח בלימודי - והצלחתי
האמנתי שאקום על רגלי אחרי התאונה - הנה קמתי
התקווה: האמנת שתחדל לוחמה - ונפלת
האמנת שאביך יחיה - והוכשלת
כעת אתה מאמין שאביך יקום - התהפכת?
נער: אז מדוע חזרת?
אם אין בידך טוב - רק דם
אם אינך רוצה שנאמין בך
מדוע חזרת?
מדוע באת להביא עלינו עוד אשליה?!

לעזאזל איתך!
מדוע את לא עונה?!

התקווה: האחיין שעכשיו נולד לך,
אחותך,
אחותך עכשיו מטיפה לו זרעים של תקווה -
"שתגדל הכל יגמר..."


11.04.2005