אני משתוקקת להפסיק לכתוב לך. כל הדפים האלה שאני מורחת והיבלת
הקטנה שיצאה לי באצבע שאוחזת בעט - והאחיזה הזו במשהו שכבר לא
קיים... אני רוצה להפסיק עם זה, אתה מבין.
תפסיק לבהות בי ככה. תפסיק את החיוך הזה.
מתחשק לי לקרוע את התמונה הזו, שניצבת מולי, מתחשק לי לשבור את
הבטון שמעליך ולצעוק - פנים אל פנים.
נראה אותך אז מסתכל לי בעיניים!
מה חשבת לעצמך ? חתיכת אגואיסט בן זונה!
זה נראה לך הגיוני להשאיר אותי כאן עם כל החרא הזה? היית חייב
להתעקש?
הלוואי וגם אני הייתי יודעת להתעקש... אולי לא הייתי צריכה
לכעוס עליך. עכשיו  זה רק להביט על התמונה הזו, שמעצבנת אותי
בכל פעם מחדש.
קצת מציק לי שלא נישקתי אותך בערב הזה והודעתי בנחישות שעדיף
שפשוט תלך ותתן לי יומיים להירגע. רק יומיים - התעקשתי, אתה
רואה...

רואה...
רוב הזמן אני שוכחת  שאתה כבר לא רואה ולא שומע ולא כאן.
הדפים הצהובים האלה מחזיקים אותי שלך.
היומיים האלה, שרק רציתי להרגע לא חולפים - אולי לא הייתי
צריכה לכעוס כל כך, אולי ככה היה נחסך ממני כל הכאב הזה. אולי
אז לא הייתי מגדלת את היבלת הקטנה הזו מהכתיבה שלי אליך.
אני רוצה לספר לך שאני עוד אוהבת אותך למרות הכל, ושאפשר
להתגבר על הכל ולפתוח דף חדש ולשכוח מהמושג שגרה ביחסים
שלנו...
אני כל כך רוצה...
אל תסתכל עלי ככה, עם העיניים שלך והחיוך שלא יורד מהתמונה הזו
שלנו.
אם יש לך מה להגיד אז תגיד לי ואל תמות שוב בתאונה.