אלכסנדרה נ / העיניים האלה |
עוד בפעם הראשונה,
כשישבנו בחושך במבצר
שנותן לשמים להכנס אליו.
כל המיחושים בלב או בבטן
אמרו שזה טוב -
אמרו, העיניים האלה...
נאבקתי בגלים ברוח ובגשם.
שחיתי כמו שרק אלופים יודעים.
אבל הים הזה גדול
הרבה יותר ממה שידעתי,
לא היה לי מקום לעצור ולנוח
רק העיניים האלה...
עכשיו אני קוראת לאלוהים
הגאות סחפה אותי אל המבצר הזה
שהשמים רוכנים מעליו
מהיום אני מרכיבה משקפיים...
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|