לא יכול לשכוח את
חוצפתך המעודנת
שהפכה קשה מדי
ואת הסטירה על הלחי
שלא הורגשה תחילה
אך השאירה סימן
כל כך אדום בתוכי...
את מביטה
בעיניים גדולות, וכנראה שזה דמיוני, אך נדמה שאת בוכה.
ממשיך ואורז אני את חפציי במזוודה הגדולה
והבלויה בה ארזתי את חפציי
פעמים כה רבות, ואעזוב,
שוב.
את סטירותייך השאירי לעצמך
וקחי ממני את הסימנים שהותרת בתוכי
וקשרי אותן על מצחך כאות
לטיפשותך...
לא לקחתי ממך דבר
ולא השארתי דבר
מלבד זכרונות
שיותירו בך את הסימנים
שהותרת את
בי.
נ.ב. לא צעקתי, לא נשברתי,
לא בכיתי ולא חזרתי בי,
למרות שכל כך רציתי.
השארתיך לבד.
לא אחזור
יותר. |
