הירח האדום עכשיו נהיה צהוב
חיוור כמו גבינה נוצץ כמו זהב
שירת הינשוף מהדהדת בליל
דרך משק כנפי עטלף
רוח קרה מנשבת מייללת קינה
בצלמון השקט כדממה

אמץ לחיקך את האפלה
אין לאן לברוח מגיא צלמוות זה
תן לשחור לחדור אל ליבך
תן לאופל למלא את נשמתך
המחוררת ככברה וריקה מחיים

האור נטש אותך
תשכח מן הטוב
מלאכים נופלים אל תוך התהום
שם זה לא מקומך
בוא הצטרף אלינו
בגבעה השקטה והשלווה
בה מולך הקוצר המפחיד

בשדה טרשים מתעוררת מרבצה
החייה הגדולה מספר שש-מאות שישים ושש
מסביבה מרחפים מלאכי החבלה
מסביבה תמרות עשן ואש
בעיניה רק שנאה טהורה

צעקת המתים מגיעה לשמיים
אבל אין שם מי שיקשיב
כל המלאכים שהייתה להם חרב
עכשיו בתופת מתבשלים
ומי שנשאר שם עכשיו גם לו כבר לא אכפת
ולמטה הם סתם זועקים
אין להם מקום מפלט
מלבד החשיכה
לקוצר המפחיד הם מחכים

האור נטש אותך
תשכח מן הטוב
מלאכים נופלים אל תוך התהום
שם זה לא מקומך
בוא הצטרף אלינו
בגבעה השקטה והשלווה
בה מולך הקוצר המפחיד

והוא על משמרתו עם החרמש ביד
מבצע תפקידו ללא פשרות
לנשמות הדואבות הוא מביא הגאולה
מסתובב בין החורבות
בעקבות החייה הוא צועד וצועד
מנקה את סחי הנשמות
שהיא בזעמה אחריה מותירה
ללא אבחנה או אפליות

השמש זורחת והטבח ממשיך
האויר מלא צרחות ויללות
מהתהום שלמטה צוחק לו השטן
בידו נשמות צרורות
ומלאכי השמיים סביבו במעגל
מנשקים את כף רגלו
כולם חוץ מאחד בעל החרמש
ששוקד על מלאכתו

דממת מוות בעולם
לא נשאר מי שיזעוק
המיית יונה כבר השתתקה
רק משק כנפי עטלף
חבק חזק את האפלה
כי אותך רק היא תחבק
תן ללילה אותך ללטף
לשמיכת החשכה אותך לעטוף
ורוח קרה מקוננת ובוכה
דמעות דמעות

האור נטש אותך
תשכח מן הטוב
מלאכים נופלים אל תוך התהום
שם זה לא מקומך
בוא הצטרף אלינו
בגבעה השקטה והשלווה
בה מולך הקוצר המפחיד