אני עומד על הגשר
שומע את הרוח שקוראת לי,
להסתתר מעין הסערה.
אני עומד ומחכה שתגיעי,
ותקראי את המכתב שמחכה לך.

אני רץ ביער
ולא מבין ממי אני בורח,
אבל יודע שרודפים אותי.
אני צמא למים,
אבל שותה רק אש חמה,
כי המדבר הזה הקיף אותי.

ומהקץ שלא נגמר מבין כל הדרכים,
מצאתי לנכון לעקוב רק אחרי השביל שמוביל הרחק ממך,
הכי רחוק שהגעתי.

אני עומד על הגשר
שומע את הרוח שקוראת לי להסתתר מפני הסערה
שנקרעת בדרכך, סוחפת את גופך ויורה בי כאילו הייתי לבהמה.

אני מרגיש דרוס
למרות שמשאית עוד לא פגעה בי,
ולא נפגעתי משום נץ.
ראיתי את האור מוקף במין שלווה,
מחכה לתקוף אותי.
שמעתי צפרדעים דוהרים בנהמה
רצים בנהרות וזוחלים על התקרה.

ואני עדיין מחכה שתסיימי את המכתב הארור שהשארתי לך.
אני קופץ מהגשר לתוך ספינה ואת בחלום, חושבת שאני שיקרתי.
אני בורח הרחק הרחק מכאן הרחק מכל מה שראיתי.

אני עומד על הגשר
שומע את הרוח שקוראת לי להסתתר מפני הסערה
שנקרעת בדרכך, סוחפת את גופך ויורה בי כאילו הייתי לבהמה.

ואני עדיין עומד ומחכה הרוח תתחלף לכיוון השני...
כי לא ידעתי דבר אחר.
אך למרות זאת ידעה נפשי, כי במקום האחר עם האישה האחרת אהיה
למאושר.
אהיה כל מה שלא הייתי. כשתתעוררי לא תמצאי אותי מחר.