צומת דרכים עומדת לפניו.
מימין ילדיו שחורי הכנף בוכים
משמאל הארורים מקללים.
מאחוריו הוא הגיע לכאן
רק קדימה יש לאן.
ימשיך הוא ללכת בעקבות שביל האבנים.
לא קול דממה לא אבני ברכה. רק סבל ויסורים
סבל להם הוא אחראי.
יסורים אותם בניו עושים.
והבהמה הולכת בדרך האדומה.
ללא רסן או רתמה.
ללא רוכב או מרכבה.
לבדה היא צועדת בדרך החומה.
אל מעבר להרים, מעבר לשדות האבנים.
הנה עברה את תלי החורבות ומעבר לפגרים.
והנה נפתחים השערים, נפרצו המחסומים.
הדשא הרענן והעץ הרם.
יעלו באש כתומה ברגע שתיגע הבהמה.
לא סכום של מספרים לא סימן המכשפים מייצג אותה.
לא תפילות של קדושים לא סמל המושיעים יחסל אותה.
לא תחוסל!
רק לבלום אותה נוכל!
את שחרור אותה בהמת מעמקים, מלך על הארורים אנחנו קובעים
לדורות הבאים. |