"היי, את" היא אמרה לי, ביום שני, מחוץ למועדון הלילה החדש
שנפתח ליד הבית שלי. הייתי לבושה בפיג'מה לבנה עם דובונים
עליה. היא הייתה לבושה בשמלה כחולה, צמודה ומנצנצת. "כן?"
הסתובבתי אליה.
"את תמיד מתלבשת ככה למסיבות?" היא שאלה בטון מלגלג. "לא, אני
גרה פה ליד. סך הכל יצאתי לטיול לילי" עניתי בטון יבש.
היא קמה מהספסל שעליו ישבה. היא לא הייתה יפה. היא נראתה כמו
אחת ממוכות הגורל בווייטצ'אפל, אבל לא העזתי לומר לה את זה.
" 'ני יכולה לטייל איתך?" היא שאלה וחייכה. שמתי לב לשתי
שיניים חסרות בפיה. משכתי בכתפיי. השעה הייתה מאוחרת, לא חשבתי
שמישהו ישים לב לכך שאני מטיילת לצדה של מוכת גורל.
בנוסף, היא נראתה שתויה.
"שמעת על הרציחות?" היא שאלה בקול מחוספס, שהעיד על אהבתה
לאלכוהול ולסיגריות. הנהנתי. כולם שמעו על הרציחות. אפילו חסרי
הבית שמעו עליהם. " 'ני ראיתי אותו" היא לחשה, נעלי העקב שלה
השמיעו נקישות כשבאו במגע עם המדרכה. שתקתי, אז היא המשיכה.
"איש אינטליגנטי להפליא. היה לבוש במדים, למרות שראו עליו שהוא
לא היה חייל. הוא היה נינוח מדי יחסית לחייל.
"אומרים שהוא רואה חשבון, אבל 'ני יודעת שהוא לא. הוא אמן.
באמת שהוא אמן. סיפרתי לכולם שהוא אמן, ואף 'חד לא האמין לי"
היא צחקקה. התחלתי להתחרט על כך שהסכמתי לטייל איתה.
"גם ראיתי אותו רוצח את המסכנה ההיא. רצח 'תה באותה קרירות שבה
התהלך ברחובות. והיא אפילו לא צעקה, הטיפשת".
"טיפשה" תיקנתי אותה, והתחלתי לחפש דרכים לחזור הביתה.
"יש לי חברות שחושבות שהוא בכלל לא הוא. שזאת אישה ואני אומרת
שזה שטויות. 'ני ראיתי אותו. 'ני אומרת לך, שראיתי אותו" היא
המשיכה לברבר, בעוד אני פניתי בפנייה שמובילה חזרה לביתי.
"ז'תומרת, בטח היה לו איזה אינטרס. 'ני באתי מהאיסט אנד עד
לכאן כי אמרו לי שיש פה אנשים שמשלמים, אם את מבינה למה 'ני
מתכוונת" היא חייכה, מרימה קלות את שמלתה.
הצצתי בשעוני. השעה הייתה מאוחרת, וביתי נראה באופק. "אבל עד
עכשיו לא ראיתי אפילו איש אחד שמשלם. כולם הסתכלו עליי כאילו
נפלתי על הראש. זה מה שאמרו לי גם החברות שאני מטורפת על כל
הראש שלי אבל בכל זאת 'ני..." היא נעצרה, ופרצופה האדים. היא
הסתכלה עליי בעיניים שחורות וגדולות, ובעיקר המומות, כשהוצאתי
את הסכין מצווארה. היא קרסה על המדרכה, יורקת דם, ומתה.
היא באמת כבר התחילה לעצבן אותי.
כמו שאר הנשים האלה, שהטרידו אותי כשטיילתי בוייטצ'אפל.
הן סך הכל צריכות ללמוד מתי לשתוק. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.