|
תמיד שאנשים תיארו כמה שהם עצובים מפרידה בחיים שלי לא חשבתי
שזה מרגיש ככה
חשבתי שצריך להיות ממש בן אדם קיצוני בשביל להיות בדיכאון
בשביל להרגיש מה שאני מרגישה עכשיו
כנראה שלא
אולי משהו ממש דפוק בי
ידעתי תמיד שאני בן אדם חלש
בחיים שלי לא חשבתי שעד רמות כאלה
בחיי, זה ממש עצב, זה ההרגשה הכי רעה בעולם
לא הייתי ככה אף פעם
כ"כ לא מרוכזת בעצמי
כ"כ מרוכזת בו
כ"כ מחכה לו
כ"כ קוברת את עצמי
אין לי מה לעשות יותר...
אין לי מה להילחם...
אין לי אותו...
אוף באמת יש רגעים שבא לי למות
פשוט ככה.
לא האמנתי שמה שכ"כ הוציא ממני טוב זה גם מה שיהרוס אותי.
הקטע שאין מי שיעזור, אין מה שיעזור, חוץ ממנו.
גם הוא בעצם, מה הוא יכול
אהבה לא יכולה לבוא בכפייה
ברור שבסוף זה יעבור
אבל מתי... עוד כמה שנים...
אין לי תקווה יותר. |
|
|
אם רבין קיבל
כיכר מה עם לאה?
למה היא לא
קיבלה שום רחוב,
סימטה, שכונה,
משהו...
הכל גזענות, אני
בעד לקרוא לבנק
הזרע על שם לאה
רבין, בכל חדר
בקיר המזרחי
תיהיה תמונה של
לאה, ככה זה גם
יגביר את הילודה
ו... בעצם לא
משנה.
עמוס מהמוסד חשב
שהוא מאוהב בלאה
רבין אבל בסוף
הסתבר לו שזו
לאה לופטין אבל
גם לופטין זה
מספיק מבאס
ומוציא אותו לא
פחות דביל (אולי
יותר, היא עוד
בחיים) |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.