[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








תמיד שאנשים תיארו כמה שהם עצובים מפרידה בחיים שלי לא חשבתי
שזה מרגיש ככה
חשבתי שצריך להיות ממש בן אדם קיצוני בשביל להיות בדיכאון
בשביל להרגיש מה שאני מרגישה עכשיו
כנראה שלא
אולי משהו ממש דפוק בי
ידעתי תמיד שאני בן אדם חלש
בחיים שלי לא חשבתי שעד רמות כאלה
בחיי, זה ממש עצב, זה ההרגשה הכי רעה בעולם

לא הייתי ככה אף פעם
כ"כ לא מרוכזת בעצמי
כ"כ מרוכזת בו
כ"כ מחכה לו
כ"כ קוברת את עצמי

אין לי מה לעשות יותר...
אין לי מה להילחם...
אין לי אותו...

אוף באמת יש רגעים שבא לי למות
פשוט ככה.

לא האמנתי שמה שכ"כ הוציא ממני טוב זה גם מה שיהרוס אותי.

הקטע שאין מי שיעזור, אין מה שיעזור, חוץ ממנו.
גם הוא בעצם, מה הוא יכול
אהבה לא יכולה לבוא בכפייה
ברור שבסוף זה יעבור
אבל מתי... עוד כמה שנים...

אין לי תקווה יותר.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
זה שאני סלוגן
לא אומר שלא
רודפים אחריי

או משהו
בסגנון... איך
זה הלך?


שטותניקית מנסה
להזכר


תרומה לבמה




בבמה מאז 29/6/05 11:39
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
מיכל אייל

© 1998-2020 זכויות שמורות לבמה חדשה