הלכתי בדרך מסוכנת, אז ביקשתי שתשמור עליי
אמרת לי שאני אמיצה - אני אסתדר לבד.

מה שלא ידעת זה שאני לא אמיצה ואני לא מסתדרת לבד.

הרגשתי כאב, הרגשתי פחד, הרגשתי שנאה.
היתה לי בחילה. הקאתי.

אמרת לי לא להקיא "את תהיי חולה".

מה שלא ידעת זה שאני כבר חולה. חולה בנפש.
גם לא ידעת שלהקיא זו דרך להתמודד עם בעיות...

קראת לי שרמוטה, קראת לי זונה.
אחרי שעה באת לבקש סליחה. ביקשת חיבוק. חייכתי.

מה שלא ידעת זה שהמפלצת בתוכי גדלה עם כל שניה שעברה שנגעת
בי.

נתת לי הכל - חוץ מאהבה.
תמיד חייכתי - שתחשוב שיש לך בת מאושרת.

מה שלא ידעת זה שאני בוכה כל לילה.

אמרת לי שזה יעבור. הפחד יעלם עם הזמן. זה טבעי לפחד.

מה שלא ידעת זה שעבר זמן וזה לא נעלם.
מה שלא ידעת זה שפחד כזה הוא בכלל לא טבעי.
ומה שלא ידעת זה שלעולם גם לא תדע.