יתוש עקץ במוחו ועיר הברקת הוא ראה
מבכה מותו. המציאות ברובה התרחשה בדמיונו הנגוע
נגיפי הבל-קשב. התפעלויות נגזרו מהיתולי האונות המנופחות
והשליכו על מצב רוחו המדומה גם כך.
האם יעז להאבק?
ארבעה ימים באוגוסט נעלמו והופיעו
בהבהובו הקצוב של זכרון רופס.
השמיים היו הגבול ונחצו ביום השני.
הוא חשב שהעניבה היתה הדוקה מדי
אך היה ערום. מלבד תיק-צד תלוי על כתף פרוקה.
שפת אימו - פורטוגזית.
ידידיו בחרו שלא לבחור והמתינו לתוצאות חייו.
אלכוהול היה זמין בבניין נטוש
ואשה שוכבת כשפניה מטה.
הגלים, נאמנים למסורת עתיקת-יומין, לא פצו פה
ורימו בעיקר את המרחיקים לשחות
ואת חסרי הישע.
האם יזכור לבקש רחמים?
ובעוד המכונה המבריקה מתכת הדוקה
שואבת אותו פנימה וגורסת אותו,דקה בדקה,
לחתיכות צפות ברוח הקיום
כילד המשיט עפיפונים ומנתקם,
הוא המשיך לחייך ולבלוע
נתחים גדולים מגופו.
האם ידע לשכוח? |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.