יושב ממולי זוג בבית הקפה
מדברים, צוחקים,
היא מחליקה יד בשיער,
הוא ממצמץ בשפתיו.
שניהם קמים ביחד
ועוזבים לדירת אהבהבים
לנאוף קצת, מה יש.
איך אני יודע אתם שואלים?
יודע...
יודע כל מה שאנשים עושים,
מה אפשר לעשות,
נולדתי כך, מתנה, קללה,
סך הכל עוד בן אדם
כמו כולם.
השמש מחממת אותי
וגם קצת מנחמת,
אני מעריך שכבר
שלוש ארבע אחר הצהרים.
יושב לבדי בבית הקפה.
אולי לא לבדי,
יש עוד איזה זוג,
אבל בעצם
אני מרגיש לבד.
בלבי פנימה שמחה שקטה,
מין ציפור אהבה כזאת,
שהתיישבה על עץ גדול
ומצייצת את ענפיו בשיר.