א: שלום לך
א: למה אתה לא עונה לי אף פעם?
א: אתה כאן?
ב: אני לא רוצה שתהיי פה.
א: אבל אני רוצה לדבר איתך.
ב: למה בדיוק? את בצד שלהם, אני יודע את זה. באת לפה בשביל
להזכיר לי את מה שאני מתגעגע אליו כל כך?
א: אם אני מזכירה לך דברים זאת לא אשמתי, לא באתי בשביל לעשות
לך מניפולציות עם המוח.
ב: נו, אז את סתם מרחמת עליי.
א: נכון... כלומר, לא, לא נכון, זאת רק אחת הסיבות... חוץ מזה
אני מרחמת עליך מסיבות אחרות לגמרי ממה שאתה חושב.
ב: איזה סיבות בדיוק? מי את שתרגישי כלפיי רגשות כלשהם?
א: בוא לא נדבר על זה, טוב?
ב: חשבתי שאת רוצה לדבר. באת לפה בשביל להוכיח לי עד כמה אני
טועה. עד כמה אני לא בסדר. אני לא צריך אותך בשביל לחשוב על
זה. אני לא צריך אותך, נקודה.
א: לא באתי כדי להוכיח לך משהו. אתה טועה. כמו ברוב המקרים
בזמן האחרון.
ב: את לא קצת סותרת את עצמך?
א: לא הבנת, אני לא מנסה להוכיח לך כלום, אני פשוט רוצה להיות
לידך, בסדר?
ב: למה?
א: אתה מזכיר לי דברים. אני קצת מתגעגעת אליהם, אפילו שהם לא
היו באמת. וחוץ מזה... לא משנה.
ב: את בעצמך תמיד אומרת שזיכרון יכול לכאוב יותר מהכל.
א: אז אני אוהבת את הכאב המסוים הזה. אסור לי?
ב: מותר. אבל זה לא מה שאת רוצה. את יודעת מה אני חושב על
כולכם.
א: אני תמיד יכולה להשלות את עצמי ולחשוב שלא התכוונת אליי כי
לא הייתי שם במשך תקופה ארוכה מדי.
ב: את יודעת שהתכוונתי גם אלייך.
א: אני חושבת שאמרת את זה כדי לנסות לתקן את מה שנהרס... אבל
התוצאות היו הפוכות... חוץ מזה, זה לא מפריע לי. אתה לא מכיר
אותי כל כך...
ב: אני מכיר אותך טוב מספיק בשביל לא להעריך אותך אפילו קצת.
א: אז אתה מכיר אותי לא נכון.
ב: האגו שלך מנופח מדי.
א: תראו מי מדבר...
ב: לא שמעת אותי אומר לך שאני לא רוצה שתהיי פה?
א: מאוד קשה לי עכשיו להתגבר על הרצון לקום וללכת. גם בפעם
הקודמת העדפתי לעזוב את הכל כמה שניות לפני שאמרת לי שנמאס לך
מכל זה. לזכותי ייאמר שחסכתי לך קצת רגשות אשם...
ב: ... והתחשבנת איתי על השבועיים וקצת המיותרים האלה במשך
החודשיים וחצי הבאים, כשהאשמת אותי בכל מה שקרה! ולא, אל תחשבי
אפילו על לתרץ את זה ב"זה היה רק כלפי חוץ", קודם כל כי לא
אכפת לי, ושנית - כי זה פשוט לא נכון. תלכי מכאן, את אחת
האנשים האחרונים שאני רוצה לראות.
א: אני לא מנסה לתרץ את זה... כי... אתה צודק... ואין לך מושג
כמה אני מצטערת. אבל עכשיו זה כבר לא משנה... אין לזה אפילו
טיפה של חשיבות...
ב: למה? פתאום זה לא חשוב? אם היית מסתכלת עלייך אז קצת מהצד
היית רואה שאת נשמעת כמו חתול רחוב רטוב שזרקו עליו אבנים.
א: זה לא יכול להיות חשוב מהסיבה שזה אף פעם לא היה חשוב לך.
א: אתה שותק...
א: אני מצטערת...
ב: זה לא עוזר.
א: תיארתי לעצמי... אתה סולח לי?
ב: אני לא יודע.
א: איך אתה יכול לא לדעת אם אתה סולח למישהו?
ב: כי את בעצמך לא יודעת אם אני יכול לסלוח לך.
א: אני לא מבינה.
ב: את שוכחת שאני נמצא רק במוח שלך...
א: אני מנסה לדמיין אותך אמיתי כמה שיותר.
ב: את לא מכירה אותי מספיק...
א: מותר לי לחבק אותך?
ב: לא.
א: אתה שונא אותי?
ב: אני לא. פשוט לא אכפת לי ממך.
א: אכפת לך ממישהו בכלל?
ב: כבר לא.
א: אני רואה אותך נופל, עמוק יותר ויותר... אין לי מושג למה,
אבל אני רוצה לעצור את הנפילה הזאת שלך, היא מפחידה אותי.
ב: את לא יכולה.
א: אני רוצה לשכוח את מה שהיה קל כל כך להבין... אתה יודע למה,
נכון?
ב: אני מפחד לחשוב על זה.
א: אז אתה כן יודע.
ב: למה עשית את זה?
א: אני לא יודעת.
ב: את זאת שמדברת על מוסר כל דקה רביעית...
א: אני לא היחידה, הבאה בתור אחריך... בלי קשר לזה - זה היה
דבר מיותר לעשות, אני מסכימה. אני חושבת שקיבלתי את העונש
שמגיע לי, תראה מה זה עשה לי. ואני אפילו לא יכולה להסביר...
ב: זו אשמתך בלבד.
א: כמו שמצבך הנוכחי הוא אשמתך בלבד.
ב: אם זה מה שאת חושבת, אז, איזה קטע, אני שם על זה זין.
א: אבל זה לא מה שרק אני חושבת, זה גם מה שאתה חושב! שמת לב
שאתה כל הזמן עושה משהו ואז מתחרט? אתה לא מבין שאין לך לאן
ללכת? אתה תטבע בתוך עצמך, עד שתעלם.
ב: זו המטרה. את לא צריכה אותי. אף אחד מכם לא.
א: אני מבינה שזה הדדי? חוץ מזה, איך אתה יודע, הלכת ושאלת?
ב: נו באמת. את יודעת שהפעם אני צודק.
א: אין לי מושג למה, אבל הייתי רוצה להיות באמת קרובה אליך...
ב: למה?
א: כרגע אמרתי לך שאני לא יודעת.
ב: אז את לא יודעת יותר מדי דברים.
א: לפעמים אני חושבת שאני יודעת עוד פחות ממך. חשבת שאף אחד
מסביבך לא מבין מה קורה, ועם התנהגות שלך הפנית נגדך את
הבודדים שכן הבינו.
ב: חשבתי שאמרת שאת לא שופטת אותי...
א: לא אמרתי.
ב: אז אמרת את זה בצורה אחרת. את כל כך אוהבת להסתיר את הכוונה
שלך מאחורי טונות של מילים...
א: יש לזה מטרה.
ב: איזו בדיוק?
א: חשבתי שלא אכפת לך.
ב: את סתם מתחמקת.
א: אני מתחמקת מדברים מעט מאוד בהשוואה אליך.
ב: אני עדיין לא רוצה שתהיי פה.
א: כן, תיארתי לעצמי.
ב: אז למה את לא הולכת?
א: למה אתה לא הולך?
ב: הנה, אני כן.
א: לא! אל תלך...
ב: זה שאני לא אלך זה לא אומר שאכפת לי.
א: אתה עדיין לא מחדש לי הרבה. אבל בשלב כלשהו, כבר לא תוכל
לסבול את החיים בתוך החומה הזאת של האדישות שבנית מסביבך. אתה
הולך להרוג את עצמך לאט לאט מבפנים. ממה אתה כל כך מפחד?
א: לא צריך לענות, למה בכלל שאלתי אותך את זה? אני חושבת שאני
מבינה הכל בעצמי.
א: אתה חי בעבר, אתה יודע את זה? ואין לך מושג כמה העבר
הווירטואלי הזה פוגע באנשים אמיתיים בהווה, אנשים שהיית חשוב
להם. או עדיין חשוב.
ב: והפעם אני מצטט, "אני לא מנסה להוכיח לך כלום".
א: אתה רומז שאני מאשימה? סליחה שאמרתי שאני לא, אני מודה שזה
דפוק מצידי, אבל איך אני יכולה שלא להאשים? קח למשל את המקרה
האחרון, למה בחרת לפעול בדרך הזאת? הוא החבר הכי טוב שלי, ואתה
פשוט הלכת ופגעת בו, אחרי כל מה שהוא עבר! כן, אני יודעת שגם
לי היה חלק בזה! אבל ההבדל הוא שזו הייתה טעות ואני השתניתי,
זה לא חזר וגם לא יחזור יותר בשום דרך, בניגוד אליך ולמעשים
שלך. אתה טועה שוב ושוב, וזה נראה כאילו שאתה אף פעם לא לומד.
ב: מי את שתגידי לי אם אני כן או לא לומד? את, מה את כבר קרה
לך, יש לך מושג בכלל מה זה כאב? מי את שתקבעי לי שלא ניסיתי
להשתנות, את יודעת עליי את יודעת כמה? אפס! אין לך מושג כמה
כאב לי, אין לך מושג כמה עדיין כואב.
א: אני יודעת שאין לי, אבל אתה אפילו לא ניסית להשתנות!
ב: וכמה פעמים את אמרת שהשתנית ובסוף זה היה סתם שקר?
א: המון... אבל כן התכוונתי לזה כשאמרתי...
ב: גם אני.
א: אבל אתה כן יכול...
ב: גם את.
א: אתה טועה. שום דבר לא ישנה את היותי אני.
ב: אותו הדבר לגביי.
א: אז אולי כבר מאוחר מדי לנסות להוציא אותך מהכלוב הזה...
ב: נכון. אני לא רוצה שתהיי פה.
א: אתה תמיד אומר את זה כשאין לך מה להגיד?
ב: לא נכון. כשאין לי מה להגיד, אני שותק. תעזבי אותי.
א: אם אני אעזוב אותך, אתה תעלם...
ב: את לא באמת איתי.
א: כי אתה לא רוצה...
ב: כי לא אכפת לי יותר.
א: לי כן.
ב: בעיה שלך בלבד.
א: אני יודעת. זו רק התמימות המיותרת שלי - פעם חשבתי שאני
יכולה להציל אותך, כל כך קיוויתי שאני אצליח להחזיר אותך למי
שהיית. אבל נכשלתי, חלקית בגללי, וחלקית - אני לא יודעת,
הדברים פשוט סירבו להסתדר כמו שצריך. ועכשיו אני עומדת חסרת
כוח מול המבט הכבוי שלך, אתה מטושטש מדי אפילו בשביל להסתכל לי
בעיניים. הלוואי שהייתי יכולה לעזור לך...
ב: את פשוט לא מבינה...
א: מה אני לא מבינה?
ב: כלום.
א: זאת התשובה הכי קלה.
א: אתה עדיין לא רוצה שאני אהיה פה?
ב: כן. עדיין.
א: אני לא אראה אותך יותר?
ב: אף פעם לא ראית.
א: אין לך מושג כמה כן.
ב: לא בזכות עצמך...
א: ... וזה משנה את הכל, כנראה.
ב: אני לא רוצה שתהיי פה.
א: בבקשה, תן לי לנסות להוציא אותך מזה.
ב: את מסרבת לקלוט שאת טועה. תביני, את לא אני, אני לא את.
אנחנו שונים, בסדר?
א: לא כמו שאתה חושב.
ב: אפילו יותר מזה.
א: יכולתי לעזור לך...
ב: אני לא צריך אותך. אני לא צריך אף אחד.
א: אתה יודע שזה לא נכון...
ב: די! בבקשה, תלכי מכאן, תשאירי אותי לבד.
א: אסור לי להשאיר אותך לבד. אתה הוא האויב הכי מסוכן של עצמך
עכשיו.
ב: ואת בטח חושבת שזה מגיע לי.
א: במידה מסוימת...
ב: לכי מכאן.
א: אני מצטערת...
ב: על מה?
א: על הכל.
ב: "זאת התשובה הכי קלה".
א: אני יודעת, אבל אני לא יכולה לדבר יותר. אתה חלש כל כך...
תסתכל לי בעיניים, תן לי לגעת בך, בבקשה, אל תעלם...
ב: זה לא בשליטתי.
א: אתה רחוק מדי...
ב: זה מה שהם רוצים. את אחת מהם. אני לא צריך אותך.
א: אתה משקר לעצמך. אתה אולי לא צריך אותי כפרט, אבל אתה כן
צריך את כולנו.
א: אני יודעת שהבנת...
א: אני עדיין כאן.


Say something...


לאיתמר-
אולי, בהתייחסות לזה:
http://stage.co.il/Stories/467369