טעמתי טעם התופת, כיושב בקדרות העולם
תחת הררי אש ובוהה בחשכה הנעגבת
באין-ספור ידיים ואינספור גופים אפלים
ואין זולתם כל תשוקה.
בקיני המרבץ של תחושות מדומות ופירי המיכרות
של זהב השוטים הבוהק -
צהוב חולני הקורא לעיניים לדמוע
כמוצא סיבה לנבור באשפתות המכונסות מאחריהן.
שיירי השחור הלהיטו נקבוביות לשוני
ומחיר המראות שבכיתי, העורות השרופים
על קירות בניני מגוריו של גזע נכחד זה מכבר,
האוניות השכובות על צידן בחול הדביק -
משקעי הים הגדול שאבד
בבערה האדירה שבאה בעקבות קיצו של העולם.
ואיזו כליה מרהיבה שבה הגהנום עצמו
נראה כמדורה בלבד על להבת השמש
והשמש נראתה כגחלילית
בלילו של היקום הבוער. |
