א.
במשיכות צהובות על בד כהה
ירח אדר-ב' יצייר
תמונה משפחתית מעוברת
בה יוולד המושג החדש, תאונה.  

ב.
הילד השרוע בצד הכביש
הוא ילד שוליים
שוכב בידיים פשוטות
על בטן לא מורגשת
הוא מת לא פשוט
בבגדיו השלמים מעט מופשלים
נוכריים אבריו, מוגלים מעלבון גופו
גולה כל משפחתו המתה מעימו
זה לצד זה בעלבון משותף

אבל ירח צהוב כאמן וירטואוז
יתמקד על מוטלות בלבדית,
כמעט ילדותית
על איך בנדיבות שכזו יוותר -
בשולי ארץ לא שלמה
("שמאלו בחכמה ובימין חסדיו")
ינטוש את פנימיות ראשו
על כל לבטיו

וכששארית הבשר תובס בדממה
התמונה תושלם מפתיעה, גלויה כחיה

ג.
ואני אדע שתמונת פנימיותו איננה מדוייקת
איננה כה רכה
אדע שיש להפנים זאת, לשנן
(יש לדעת את החומר השחור בשתי ההמיספירות
ומהו תפקידו של הקורטקס המיצחי באונה הקידמית)
והכל כמו מציאות מתגלגל כחרוזים
כשבמכחול ירח צהוב, הם טוב מצטיירים.

קל וחומר,
המילה "זוועה" תירשם ככתובת מדוייקת
חתומה בשוליים.

נכתב בעקבות עדות לתאונה על כביש חוצה שומרון בה נהרגה משפחה
שלמה מכפר קאסם - 31.3.2005