תחושות הגוף.

זה דוקר בבטן. מתחת לחזה, קצת מעל הפופיק. מין דקירות מוזרות
כאלו שלא נפסקות. זה לא כאב בטן, זה אוסף של הצקות טורדניות
כאלו שלא מפסיקות.
הראש מרגיש איטי, כל הדברים עוברים לפניו באיטיות פתאום.
העיניים כבדות, יורדות מטה, שואפות להיסגר. הם לא רוצות לראות
מה שמתרחש.
האוזניים הזדקנו. הם כבר לא שומעות כמו לפני. פתאום חצי מהנאמר
לא מגיע אליהם כלל. הכל שקט יותר.
הידיים נחלשו. כבר אין צורך להרים משאות כבדים. אין נחיצות
למאמץ. הכל רפוי.
לרגליים אין כבר טעם. למה ללכת? לאן?
והלב... הלב נשבר