בחוץ
הרחוב הומה אדם
בדידות אינסופית
כאן רק אני
בבדידות צנועה
עולם מתמוטט ונופל
דרך עיניים
וחוזר ועולה כשאני מחרבן
'חת ושתיים

מעבר לקיר
אנשים מכלים את זמנם לסרק
ועלומים הם נכנסים לתוך השיר
לא נשכרים הם יוצאים מזה
כשאני מחרבן
שלוש ארבע ו...

בחיי
כבר שכחתי מה יש מאחורי הדלת
והיה יכול להיות טוב יותר
אם לא הייתי שואל
מה התועלת
הנה עגבנייה ותרנגולת פוגשות עץ
וכולם ביחד ילכו לים
אכן כן
הכל מתחבר
כשאני מחרבן

הזמן בורח דרך חור המנעול
ואני נאלץ ללכת
מחוץ לדלת אני כאסקופה הנדרסת
אבל פה
אני דוד שטיין
וכשאני מחרבן
כל העולם על הזין