לפעמיים אני חושבת שפשוט יש טעות שם למעלה, אני חושבת שלא
הייתי צריכה להגיע לעולם הזה שלנו. אין בי את הכלים להתמודד עם
כל הכאבים והאכזבות שיש בעולם הזה, אני לא יודעת איך להתמודד
עם כל הדברים שאני רואה בחיים שלי.
אני לא יודעת איך להתמודד עם מצב כזה שאני עומדת מול נרקומן
שהיה יכול להיות ילד חכם ויפה ועכשיו הוא זרוק באיזה חור מתחנן
לסמים, אני עומדת מולו ואין לי כל דרך לעזור לו, כל מה שניסיתי
לעשות או מה שאני יעשה לא יעזור לו, לא יעזור לו ולא לחברים
שלו. הם ימשיכו להיות ילדים קטנים שלא מבינים מה הם עושים
לעצמם.
או איך אני יכולה להתמודד עם השיברון לב הראשון שלי?
כבר הזמן עבר ועשה את שלו אבל בזמנו אני זוכרת שזאת הייתה
תקופה קשה, של לילות רטובים מבכי, שהכאב הפך ממש לפיזי והמחשבה
על המוות לא יצאה מהראש, איך ילדה קטנה כמוני יכולה להתמודד עם
דברים כאלה?
אני לא רוצה להתמודד עם דברים כאלה, אני לא רוצה לעמוד בפני
אבא שלי ולראות אותו לפני התמוטטות, אני לא מסוגלת לראות דבר
כזה, ואני לא רוצה בזה.
אני לא רוצה לראות ילדה בת 14 יושבת ובוכה עם בדיקת הריון ביד
שלה, היא בוכה מחשש שזה עלול לשים קץ לילדות שלה, לא שהיא מודה
בזה שהיא עדיין ילדה היא מתנהגת כאילו היא בת 30 מבוגרת לכל
דבר. רק בשעה כזאת היא נזכרת שהיא רק ילדה קטנה שלא מבינה כלום
מהחיים שלה.
אני בכלל לא מבינה את זה, למה הילדים רצים מהר, אני לא יודעת
לאן אבל הם רצים, להגיע לאנשהו לא ברור, הם כל כך רוצים להיות
גדולים ולהשיג כמה שיותר כי אין להם זמן הם צריכים את הכל
עכשיו, אני מודה שגם אני הייתי כזאת עד שעצרתי שניה ושאלתי את
עצמי " לאן את רצה?!" והבנתי שאין שום מטרה טובה שאני צריכה
לרוץ אליה הרי המבוגרים רק מתלוננים ורוצים להיות ילדים אז הנה
אני ילדה ויש לי את ההזדמנות לנצל את זה, להנות שאני עוד ילדה
אז למה לי לרוץ כמו כולם? טוב לי ככה.
אז נכון אני לא כמו כולם, ואולי זה דבר רע ואולי זה טוב אבל
כבר לא אכפת לי מה חושבים או אומרים עלי, או שכן אכפת לי. אז
נכון אני בוגרת קצת יותר מרוב האנשים בגילי ואולי יש לי נקודת
מבט שונה, אבל כזאת אני ואני לא יכולה לשלוט בזה גם אם אני
רוצה.
אני לא אשקר, יש לפעמים רגעים שאני חושבת שאני מבינה יותר מדי,
אני רוצה להיות ילדה למרות שאני בעצם ילדה אבל אני לא רוצה
לראות את הדברים שאני רואה ואני לא רוצה להבין דברים אני פשוט
רוצה להיות ילדה בלי יותר מדיי סיבוכים.
אני לא יודעת איך הגעתי לנושא הזה, אני מניחה שזה לא משהו
ששולטים עליו.
אז אני אחזור לנקודת ההתחלה ואגיד למישהו למעלה שאני פשוט לא
שייכת לעולם הזה! ואני גם לא רוצה להיות שייכת לפה, מפחיד פה
מדיי ואני רק רוצה שמישהו שם למעלה יתקן את הטעות הזאת... |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.