[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








נראה לי שהיא נרדמה הוא לחש לי, הנשימות יותר עמוקות, יותר
בקצב קבוע. זה טוב, זה טוב שהיא נרדמה סוף סוף, הוא מסכים ואני
מביטה בה, מרגישה כל כך קטנה, גם עכשיו, גם שהיא ישנה. הוא
הסתכל עליי ושאל אם משהו קרה, כי פתאום השתתקתי ולא שמתי לב
שכבר עברה לה רבע שעה, ושקט, שקט פתאום. אני אמרתי שהכל בסדר,
אפילו בסדר גמור.
הוא אמר שהוא נהיה עייף וקם, אמר שהוא הולך הביתה וביקש שאני
אמסור לה שהוא אוהב ומצטער וכל כך מתגעגע אליה, כבר עכשיו,
שהוא כאן. אמרתי שאמסור ועשיתי יפה שלום עם היד כזה בעייפות
נורא ברורה ואמרתי לילה טוב, כמו ילדה טובה. הוא סגר את הדלת
בשקט ונשארנו לבד. ונשארתי לבד. ואני לבד.
הכל תמיד נורא בסדר. כי שום דבר לא כל כך נורא. ואני די שמחה
אפילו, העצב פינה את המקום ועכשיו ריק אבל ריק בסדר כזה. לא
מעיק.

רק לפעמים.

רק,
לפעמים.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
פריחת החצבים
מעוררת תוגה
בלבי.

יעקב פופק בודק
את התיאוריה
שנשים מתות על
משוררים.


תרומה לבמה




בבמה מאז 3/5/05 17:09
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
אדון רומיהו

© 1998-2025 זכויות שמורות לבמה חדשה