דון חואן דלא שמטס / יופי פנייך |
אשר לחנו מתוק מנבל,
זהוב מזהב,
רך מקטיפה,
ולבן מביצה...
אך כשראיתיה,
השחר בנעליו הזהובות כמעט נגע בי.
אף אני אילו הייתי השמש ברקיע,
לא זרחתי אלא אליה.
הלוא אין סיבה טובה מזו, מן היופי העדין של פניה...
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|