חציתי מדבר עבורך,
מדבר של שאלות ללא תשובה,
הגעתי למעיין התשובות,
אך הוא היה ריק מתוכן, מחשבות,
על עתיד טוב יותר כבר נעלמו,
אל תוך האופק הנסתר, והגילוי,
שאתה עוד אוהב אותי,
פועם הוא חזק כעת, ליבי.

נעלמתי לי לתוכי,
ולא ידעת אם אני עוד אחיה או אמות,
עוקב אחריי, במבט שכזה,
עשית בליבי גאות, השפל,
נעלם ולא יחזור, מקווה,
לעתיד טוב יותר,
לשלווה רק איתך אני מוכנה,
קח את ידי המדממת וחבוש אותה.

וכשהים ישקוט לעולם,
וכשהרוח תידום לגמרי,
כשהשמש תעמוד במקומה,
מתחרה מול ירח,
תאיר את דרכי לתמיד,
את דרכנו,
אז אדע שנגוזתי ונעלמתי,
ושלא אשוב עוד,
אך בנתיים, אני פה עמך,
חבק אותי חזק בזרועותייך,
אל תעזוב.


וכשתבין מה רע היה מצבי,
תגסוס גם אתה במדבר שכזה,
ללא מים, צמא לתשובות,
תשחק מן משחק שכזה,
שמכשיל ולא קמים ממנו עוד,
ואז תבין אולי שאהבתי אותך,
כמו שלא אוהב עוד לעולם,
בתוך מדבר התשובות ההוא.