אני חולה, אני חושב שאני הולך למות, בהרגשה אבל. זה בגלל שאני
אוכל חסה כל הזמן. אני מנסה שהארנבים לא ישימו לב שאני בעצם לא
ארנב וסתם הצטרפתי אליהם כדי ליהנות מאיזו פיסה של החיים
שלהם.
הכל התחיל מאיזה ויכוח מטופש עם חברים שלי שבסופו הם אמרו שאני
דינוזאור אז אמרתי להם שזה שטויות ובכלל הדינוזאורים נכחדו,
ואז הם אמרו שכדאי שאני אעבור איזה תהליך דומה. לא נעלבתי
(בעצם, כן נעלבתי, אבל אמרתי לעצמי שאסור), הלכתי משם ועשיתי
פרצוף של "זה בכלל לא מפריע לי ואני לא מבין למה התחלתי
להסתובב אתכם מלכתחילה". בדרך החוצה מארגז החול נתקלתי בקרש
ונפלתי. משום מה האלמנט הקומי של ליפול אף פעם לא תפס אצלי אבל
ידעתי שצריך לצחוק אז צחקתי והמשכתי ללכת. ישר לתוך הנדנדה.
צחקתי עוד פעם אבל עם דמעות ובצורה עצובה.
שתדעו שארנבים בכלל הם חיות מאוד בריאות, רואות טוב, לא נלחמות
ומתחבקות כל הזמן. בפעם השלישית שנפלתי זה היה על ארנב. הרגתי
אותו ולחברה שלו בכלל לא היה אכפת, אז היא באה וכירסמה לי את
האף. מאז הפכתי לארנב, או בעצם לחצי ארנב וחצי מישהו שמנסה
להיות ארנב. אבל אני עובד על זה והיום כמעט לא שמים לב, אנשים
אפילו הפסיקו לדבר עלי ובקרוב הם גם יפסיקו להסתכל עלי אוכל
חסה ומחבק ארנבות. פולה אומרת שעשיתי צעד חכם, ושבכלל מוזר שלא
חשבתי על זה קודם. טוב, היא לא אומרת כי היא ארנבה, אבל יש לנו
יחסים פתוחים שאומרים שמותר לי לפרש דברים לטובתי אם אני רוצה.
אז יוצא שרוב הזמן היא נותנת לי מחמאות ומבקשת סקס. אני חושב
שאני אשאר איתה. בהתחלה כשרק נהייתי ארנב אז רציתי ישר את כל
ההנאות, אכלתי איזה 28 גזרים בחצי שעה ואז הקאתי הכל על פולה,
ככה נפגשנו. אבל היא לא ברחה וגם האחרים לא. הם יותר נחמדים
מאנשים. שוורץ, החבר הכי טוב שלי, אחר-כך הסביר לי שכדאי
להתחיל מחסה ולאט לאט לעבור לשורשים קשים. הוא כזה חכם השוורץ
הזה, למרות שלפעמים הוא מוזר וזורק כל מיני הערות כאילו הוא
רוצה אותי. ובגלל שאנחנו חברים כל כך טובים אז לפעמים אני
מסכים לו.
28.2 - יומן יקר, אני חושב שפולה בוגדת בי. או שהאף שלי סתום
או שפולה התחילה להריח כמו שוורץ. הלכתי לשאול את שוורץ אבל
הוא אמר שכנראה אני חולה באיזה שפעת, ואז הוא ירד מפולה והלך
לאכול גזר. פולה אמרה שאני אידיוט והלכה איתו. אוף, זה בכלל לא
כזה כיף להיות ארנב, אני לא יודע מה חשבתי בכלל. אז בגלל שנמאס
לי השתמשתי בכוחות הטלפתיים שלי כדי לקרוא לאנשים הלבנים וגם
הפסקתי לאכול גזר כדי לא להיזכר בפולה עכשיו שחזרתי הביתה.
דוקטור גרינברג אפילו מרשה לי לא לאכול חסה כל עוד אני לוקח את
הכדורים שלו. לדעתי הוא עלה על משהו. הם גם עושים לי להרגיש
טוב והם גם מתוקים. הצעתי לו לפתוח קיוסק ביחד, אבל דוקטור
גרינברג אמר שאין מצב שזה יקרה ושהוא קודם יעדיף כבר לפתוח
קיוסק עם אשתו. אז הבנתי אותו, ובהזדמנות הראשונה שברחתי הלכתי
אליו הביתה, נעלתי את אשתו במרתף, לקחתי לה את הפאה והבגדים
והתחלתי להכין ארוחת ערב רומנטית. אבל כשדוקטור גרינברג ראה
אותי הוא התחיל לבכות, והמשטרה אמרה שזה לא יפה מה שעשיתי,
ואני ניסיתי להסביר להם שזה בכלל היה רעיון שלו. אבל הם לא
האמינו. שכחתי שאנשים זה קצת יותר קשה מארנבים. זה לא פייר
שלמשטרה מותר להגיד לי מה יפה ומה לא, גם אני רוצה להגיד
לאנשים שזה לא יפה לעשות פיפי ברחוב או להרוג. אז החלטתי להיות
שוטר, אפילו תפרתי לעצמי מדים מהסדין והוילון של החדר שלי לפי
מה שראיתי בסרטים. ובניתי לעצמי
אקדח-רבע-אוטומטי-עם-כוונת-לייזר-אטומית כמו שיש לשוטרים באמת,
ממקל של מטאטא. וראיתי בסרטים שהשותף של השוטר הוא תמיד כלב,
אבל כלב חכם שיכול להציל את השוטר או לתת לו טרמפ הביתה כשהוא
שיכור. אז פריצי השותף שלי לתא התנדב להיות הכלב שותף שלי,
ובגלל שפריצי במצב קטטוני אז קל מאוד להכניס אותו לכל מיני
פוזות של כלב שוטר. אני ופריצי עצרנו כבר איזה 20 שוטרים
מלוכלכים שלא שטפו ידיים אחרי הפיפי, והשתלטנו מחדש על תחנת
המשטרה.
אני ופריצי החלטנו שכשנפרוש אז נפתח פיצרייה, הוא יכין את
הפיצות ואני אטפל בעסקים ונקרא לה "פיצה טעימה מאוד". זה רעיון
שלי. חשבתי עליו כשהתקשרו מהפיצרייה פתאום ושאלו אם אנחנו
רוצים כמה מגשים חינם והמוכר היה ממש נחמד והתעניין גם כמה
שבויים יש לנו ואם יש לנו עוד דרישות. פריצי הזמין חתול ועכבר
וגבינה כדי שלכולם יהיה מה לעשות עד שהפיצה תגיע ואני הזמנתי
גרביים בכל הצבעים ואוטו גלידה. אחרי חצי שעה פרצו לתחנה,
פריצי לקח שוטר מלוכלך לתוך האוטו גלידה וברח. השוטרים חשבו
שזה אני ורדפו אחרינו בזמן שאני נמנמתי בערמה של הגרביים. אם
אי פעם תראו כלב שוטר שמוכר גלידה אל תגלו לאף אחד שזה פריצי.
התעוררתי ביפן, שזה לא מוזר בכלל כי הייתי ביפן עד עכשיו.
התרגום העיר אותי ותפס את כל המקום על הרצפה. התרגום אמר
שיולנדה, המנקה שעמדה לידי, אמרה לי לקום כי היא רוצה לנקות.
אז קמתי והתחתנתי איתה והלכנו לעשות סקי. בשלג פגשנו כל מיני
אנשים וגם איזה בחור אחד עם נשק שאמר שהוא אוהב את מיכל והלך.
אחר-כך קנינו ילד והלכנו לחפש דירה. בסוף סיכמנו על דירת מגדל
מברזל באמצע פריז מול האייפל. גרנו שם שלוש דקות שנראו כמו
שלוש שנים עד שיולנדה נזכרה שאין מגדל מול האייפל ונפלה
מהאוויר. אז נשארנו אני והילד לבד ואכלנו מרק. למחרת, החלטתי
לקרוא לו גרטרוד, על שם פריצי.
בטלוויזיה סיפרו עלי ועל איך שהייתי ציפור ואז ילד ואז ארנב
ואז משוגע (דוקטור גרינברג אפילו קרא לי בשם חיבה שלי: 'פסיכו
סוציופת אשר גובל באשליות של גדולה'), ואחרי שהייתי משוגע, על
זה שהייתי שוטר עם כלב ושהיום אני מוכר גלידה עם כלב ושדווקא
יש לנו עסק די מצליח. כשגרטרוד ראה את זה הוא עשה גרעפס ואמר
שהוא מפחד ושבכלל הוא רוצה לחזור לבית אבות שלו ושיש לו נכדים
בגיל שלי. אז באתי איתו והראיתי לכל החברים שלו תמונות משהוא
היה קטן ואת הפעם הראשונה שהוא השתמש בסיר, אבל הוא אמר שזה
שטויות ושכולם יודעים שבשבע השנים האחרונות הוא משתמש בסיר.
אמרתי לו שהוא טועה והוא בסך הכל אפרוח. אז הוא אמר שאם הוא
אפרוח אני דינוזאור. כנראה שזה נכון, כי טרפתי אותו ואת החברים
שלו ובעצם כל הזמן הזה הייתי באמת דינוזאור. ובקרוב אני אכחד.