היה היה עץ
שעמד בערום,
ובאה קרן אור
ונתנה מעט חום,
והחום היה נפלא
ונסך רוגע ושלווה,
והחום היה נפלא
וסכך אותו באהבה.
עד שלפתע
הגיעה רוח
והעלים נשרו,
הקור והריחוק
מחלומותיו ניערו,
וגופו ליבו ונשמתו
כאש תוגה בערו.
ואז
כשלגבו תרמיל
ובידו מקל,
בכי חרישי ואומץ אזר.
ניכש וסיקל,
ואט אט כוחו אליו חזר.
קם והתחשל,
הישיר מבט והסתכל
נח מבטו ומזלו
על ערוגת בושם פרחי גן עדן
שלצד הנתיב,
שבישרו לו בדמעות מתרגשות
את נחמת האביב.
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.