חרמן מת אבל צמח.
איך אפשר לחיות ככה?
לפני שנה בערך הוא התהפך עם הרכב ומאז הוא עצבני.
הוא לא מראה את זה משתי סיבות. הראשונה היא העובדה הקיימת שהוא
צמח, וחוץ מלעשות קולות חסרי פשר, שלמאזין האינטיליגנט גם
בעזרת דמיון רב יהיה קשה לתרגם אותם ככעס והמסר שנקרא "אני
עצבני" לא יעבור. ובעצם, הוא לא ישיג כלום חוץ מלעשות קולות
עצובים משהו. הסיבה השנייה היא, שגם בתור בן אדם הוא לא היה
אחד שמחצין כעס. תמיד היה שומר לעצמו. ובציניות מרירה היה שואל
את עצמו: בתור מה הוא עכשיו אם לא בן אדם? ועכשיו, שאפשרות
ההחצנה כבר לא ממש קיימת, הוא אפילו קצת מצטער שלא יצא לא
להחצין. לא בשביל להודיע לאחרים שהוא עצבני, רק בשביל שבינו
לבין עצמו, הוא ישחרר את זה קצת.
האמת היא, שיצא לו להצטער על הרבה דברים. וככה זה, כשנותנים לך
זמן לחשוב, אתה נזכר בדברים יפים יותר ויפים פחות.
הוא הצטער שוויתר על אהבה. הוא הצטער שלא אמר לאבא ואמא תודה
וחיבוק. הוא הצטער שלא גנב כל שנייה שהחיים נתנו לו. הוא הצטער
שהיה ישן עד מאוחר. הוא הצטער שלא המשיך לעשות את מה שתמיד
עניין אותו כי זה נראה קשה מדי. הוא הצטער שלא חייך מספיק.
היום, אם היה יכול לדבר, היה אומר לכם שהוא בן אדם ששלם יותר
עם עצמו, כי הגיע להבנה מסוימת של החיים. וחוץ מזה שהוא חרמן
מת, ללא יכולת סיפוק העניין, אפילו לא בצורה ידנית, הוא יגיד
שהכל טוב. "הרבה אנשים לא מבינים את זה", הוא היה אומר, "אבל
יש דברים כל כך הרבה יותר חשובים". מה שכן יצא לו טוב מכל
התאונה הוא, שהוא למד להתבונן, שזאת מילה שונה לגמרי מלהסתכל.
תמיד היה צוחק בינו לבין עצמו, שאת כל עניין ההתבוננות למד
בטעות, כשהשאירה אותו אחת האחיות בתנוחה מוזרה שבעצם הוא היה
חייב לבהות בעציץ שבפינת החדר. לאחר מספר דקות של קולות כעס
שאיש לא הבין, הוא החליט, שאם כבר העציץ והוא בקרב מבטים, אז
לפחות שהצמח החושב ביניהם ינצח. אז הוא התחיל להסתכל על העציץ
טוב טוב, ואחרי שעה הוא בעצם הבין, שהוא מתבונן ושזאת לא תחרות
בכלל. הוא קלט במבטו כל פרט וכל טיפת חיים שבעציץ. היום, בימים
יפים, מוציאים אותו להסתכל על הזריחה והשקיעה, כי כשהוא מסתכל
עליהן, הוא לא כועס יותר, הוא פשוט מתבונן. הוא לא מורה לחיים,
והוא גם לא חכם גדול לדעתו, אבל ממה שהוא יודע, הוא היה מציע
לכם, ליהנות קצת יותר, לחייך קצת יותר, לאהוב קצת יותר, ולנסות
לסבול קצת פחות. אם תשאלו אותו למה הוא לא כותב על זה ספר
ונהיה מליונר, הוא ישיב בעיניו, שחוץ מאינפוזיה יקרה יותר, אין
לו ממש שאיפות כספיות בחיים. "עדיף פשוט להבין כמה דברים", היה
עונה בעיניים, ולהבין מה יש לכם בידיים.

בהשראת האיש העצוב והזקן שמוכר מאווררים על סוללות באולגה.