[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







עירית בר
/
ילדה של קרנבל

נטע-לי שכבה במיטה בוהה בתקרה. לא מצליחה להירדם. לא מצליחה
לישון. אמצע הלילה והיא לא ישנה. ניסתה לקרוא קצת. "אהבה בימי
כולרה". לא הולך. והיא דווקא אחת שאוהבת לקרוא. קוראת לאט אבל
מסיימת מהר. קוראת לאט כי היא אומרת בראש כל משפט. מסיימת מהר
כי היא לא מפסיקה לקרוא אפילו לשנייה. אפילו כשהיא הולכת
לשרותים, או למטבח לקחת משהו מהמקרר, היא ממשיכה לקרוא. אף פעם
לא מתנגשת במשקופים. בכלל לא קשה לה לנווט את עצמה בבית עם ספר
מול העיניים. אבל מאז המסיבה היא לא קוראת בכלל. לא מסוגלת
להתרכז. כל מיני מחשבות מפריעות לה. מחשבות עליו.
כזה שקט עכשיו. שתיים בלילה. אף מכונית ברחוב. אפילו לא שומעים
את הרעש מהכביש הראשי. היא מנסה להיזכר בפנים שלו ולא מצליחה.
מצליחה רק להיזכר בריח. הריח של החולצה שלו. תערובת של בושם של
אבקת-כביסה עם סבון וריח של שמפו מהשיער הקצר. רוני לוריא. היא
מנסה לדמיין את הגוף שלו. גוף מוצק, שרירי, רחב. איך דחפה את
האף שלה לצווארון שלו. בסלואו מותר. לא החליפה איתו מילה. פעם
ראשונה שהוא בא למסיבה של השכבה. לא מכאן. לא מהשכונה. לא
מבית-הספר שלה. היא בטוחה. היתה יודעת אם היה לומד איתה בשכבה.


נטע-לי התהפכה שוב על הצד. כל-כך חם הלילה. ביום שישי הבא תלבש
את השמלה עם ההדפס הצבעוני. זאת שסבתא אווי קנתה לה ליומולדת
חמש עשרה. היא נראית טוב בשמלה הזאת. תבוא למסיבה קצת באיחור.
נגיד בתשע וחצי. תשאיר את המשקפיים בבית ותלך עם שיער פזור.
הוא כבר יהיה שם. רוני. ידבר עם הבנים.  בעצם הוא לא מדבר
הרבה. שמה לב במסיבה. גם לא עם הבנים. אבל הוא יהיה שם. בטוח.
יעמוד על יד שולחן הכיבוד ויאכל במבה. במסיבה אצל נעמי אכל
הרבה במבה. חמוד. הוא יראה אותה נכנסת אבל לא יתקרב. גם היא לא
תיגש אליו. היא תדבר עם נעמי ועם נגה. ואז ישימו סלואו. מישהו
ישים. ואז היא תסתכל לכיוון שלו. והוא יסתכל אליה. והוא יגש.
והיא תפחד שאם הוא לא יגש מספיק מהר מישהו אחר יבוא להזמין
אותה, ניר פלדמן או אורי שתמיד רוצה לרקוד איתה אבל היא לא
אוהבת לרקוד סלואו עם בנים גבוהים. ורוני יגש ויזמין אותה ממש
שנייה לפני אורי, שיעשה פרצוף אדיש ויזמין את נעמי במקום,
מעמיד פנים שהוא בכלל ניגש אליה, אפילו ששניהם יודעים שהוא רצה
לרקוד עם נטע-לי. נטע-לי תרקוד עם רוני. הראש שלה יהיה מונח
בדיוק בשקע שבין הכתף שלו והצוואר. והיא תעצום את העיניים
ותריח את הריח הזה המשכר. הריח של הכביסה של אמא שלו. הריח של
הסבון של המקלחת. הריח של השמפו של החפיפה. הריח החם שיעלה
מהגוף שלו שיהיה צמוד לגוף שלה, מתאים לה בדיוק כמו שני חלקים
של דבר אחד. ואז הם יצאו החוצה, כי יהיה כבר סוף המסיבה. ורוני
ילווה אותה הביתה והם ילכו ברגל וידברו. הם יעצרו בגן-שעשועים
וישבו בקרוסלה. הוא יסובב חזק. הם יסתובבו ויסתובבו עד שהתנופה
תיגמר לאט לאט. ואז הוא יתן לה נשיקה. הוא ינשק אותה. נטע-לי
מנסה לדמיין את הטעם של הנשיקה של רוני. אין לה מושג. השפתיים
שלו בטח רכות נורא. בטח מתוקות נורא. בטעם של החולצה.

נטע-לי התהפכה מצד לצד, לא מצליחה לדמיין את ההמשך. תמיד היא
נעצרת בנקודה הזאת ופשוט לא מצליחה לדמיין איך זה ממשיך משם.
כבר ארבע בבוקר. האור של הספרות בשעון שעל יד המיטה צבע את
הקיר בירוק. קצת אחרי ארבע נטע-לי סוף סוף נרדמה.

למחרת כשאבא שלה הוריד אותה מול שער בית-הספר נטע-לי הייתה קצת
מתוחה. היא לא ידעה אם מישהו שם לב למה שהיה במסיבה. אם מישהו
שם לב לאיך שרקדה כל הערב רק עם רוני לוריא. היא ידעה שמסתכלים
עליהם. היא רקדה יפה והיא ידעה שמסתכלים עליה תמיד במסיבות. כל
הבנות היו מתות לרקוד כמוה. נעמי גם רוקדת בסדר, אבל לא כמו
נטע-לי.

נעמי ישבה עם עוד כמה בנות על מעקה-הבטון של המדרגות בכניסה
לבניין הראשי. היא נפנפה לנטע-לי. נטע-לי התקרבה לחבורה. כל
הבנות הסתכלו עליה, מפסיקות לדבר. "שמעתי שרקדת נורא יפה ביום
שישי במסיבה", אמרה איה, "לא הייתי כי נסעתי לדודה שלי
בטבעון".
איה היתה מלכת המסיבות. היא הייתה רזה וגבוהה ונראתה כמו
דוגמנית. היו לה תמיד בגדים מיוחדים, דברים שרואים במגזינים
אבל אי אפשר למצוא בחנויות בקניון. אמא שלה, שהייתה גם גבוהה
ורזה כמו דוגמנית, הייתה מביאה לה מחוץ-לארץ. איה לא ידעה
לרקוד כמו נטע-לי. היא זזה בנוקשות ואף פעם לא ממש בקצב. אבל
זה לא פגם בכח המשיכה שלה. היה לה קול נמוך וחיוך לעגני ועוד
משהו, איזה קסם מריר, שגרם לזה שכל המבטים התמגנטו אליה.

נטע-לי לא הייתה חברה של איה. היא לא הייתה מתנגדת אם איה
הייתה מבקשת להתקרב אליה, אבל לא היה סיכוי שדבר כזה יקרה. איה
ונטע-לי חיו בשני יקומים נפרדים. איה הייתה כוכב זוהר בשמי
בית-הספר. לא היה בן שלא חלם עליה, לא הייתה בת שלא חלמה להיות
כמוה. איה, שרונה ומיכל דבש היו המלכות של השכבה. הבנות הכי
יפות, הכי מוכשרות, הכי מקסימות. סביבן הייתה תמיד פמלייה של
מלחכי פנכה - יעל מגן, מיכל חכמוב, רונית אסולין, נגה. בקצה
השני היו הבנות "הדפוקות". המכוערות, המשקפופריות, אלה שאף אחד
לא רצה לרקוד אתן במסיבות. יעל ולדמן. רנן. תמי ישועה. נטע-לי
ונעמי היו ממוקמות באמצע. נעמי הייתה שם כי למרות שנראתה בכלל
לא רע, הציונים שלה היו מצוינים והיא ידעה לשלוף בכל מצב משהו
שנון להגיד, המשפחה שלה גרה בשיכונים והיא ישנה עם אחותה
הגדולה באותו חדר.

אצל נטע-לי זה היה סיפור אחר. ההורים שלה גרו בוילות, היה לה
חדר משלה ואפילו שירותים צמודים. רק שלה. פרטיים. היא לא רק
רקדה כמו חלום, היא הייתה יפהפיה אמיתית, עם עיניים שקדיות
חומות-זהובות, עור קטיפה שחום, שיער כהה ארוך וגלי, פה
דובדבני, אף מחוטב קטנטן וגוף מושלם. נטע-לי הייתה פשוט לא
שייכת. עוד מהגן. תמיד נפרדת קצת מההמון. שקטה. מתבוננת מהצד.
גם בארוחות המשפחתיות אצל סבא וסבתא כשכל הילדים שיחקו בחצר,
נטע-לי ישבה בצד עם איזה ספר. עד שסבתא אווי הייתה באה
ומתיישבת על ידה, מלטפת לה את השיער ואומרת "נטע-לי שלי. מה
נשמע אצל הנכדה שלי הכי מתוקה". נטע-לי וסבתא אווי נולדו באותו
יום בדיוק, בהפרש של שישים שנה. נטע-לי הייתה מתקפלת כולה בתוך
החיבוק של סבתא אווי. רק שם היא הרגישה שהיא במקום שלה.

"אז איך היה לרקוד עם רוני לוריא?" איה שאלה. שרונה ומיכל דבש
צחקקו. נטע-לי משכה בכתפיה. "חמוד רוני, לא?" איה המשיכה באותו
כיוון. "כן, הוא נחמד", נטע-לי ענתה, אולי איה יודעת משהו
עליו? "את מכירה אותו?" שאלה בזהירות. "בטח שכן", איה ענתה.
"הוא לומד עם גל בעירוני ד'". גל, החבר של איה, היה ספורטאי
מצטיין. "הם ביחד בנבחרת-כדורגל. הוא אמר לגל שהוא נורא נדלק
עלייך. שמרגישים שאת מאומצת מברזיל כי את רוקדת כמו הכושיות
בקרנבל".

למסיבה ביום שישי החליטה נטע-לי שהיא לא תלבש את השמלה עם
ההדפס הצבעוני שסבתא אווי קנתה לה. היא הוציאה מהארון חצאית
מיני קצרה בצבע ורוד זוהר וחולצה שנסגרת בקשירה מתחת לחזה
וחושפת את הבטן. במקום נעלי הסירה השטוחות שתמיד אהבה לרקוד
איתן, נעלה את הסנדלים עם העקבים. לפני שיצאה אבא שלה קרא לה
מהמטבח. "היי, גברת, לאן את חושבת שאת הולכת?" "למסיבה", ענתה,
מנסה להגיע לדלת לפני שיעצור אותה. "רגע, חכי רגע, תני לראות
אותך". היא ניגשה למטבח ועמדה מולו, מרשה לו לבחון אותה.
"וואו. איך שאת נראית. יפהפיה שלי. אז מי הבחור שבשבילו את ככה
מתגנדרת?" "די אבא, תפסיק להציק. אף-אחד". "אף-אחד? אני לא
מאמין. הם בטח עיוורים כל הבנים בכתה שלך. אני רק יכול להגיד
לך שאם היית בכיתה שלי ..." "די, אבא, תפסיק לבלבל את המוח".

במסיבה רקדה בלי לנוח לרגע. מתמכרת למוסיקה, עורה מבריק מזיעה.
בסלואו הראשון רוני ניגש אליה. היא הפנתה לו את הגב והניחה יד
על הכתף של אורי שהסתובב אליה מופתע. אורי הצמיד אותה אליו,
הרגליים הגדולות שלו מדשדשות על הרצפה, מסתבכות ברגליים שלה.
היה צריך לכפוף את עצמו כדי שיוכל להתקרב אליה. הברכיים שלו
נתקעו בירכיים שלה והראש שלה היה קרוב לבית השחי שלו. הריח
שעלה משם בכלל לא משך אותה. אחר-כך רקדה עם כולם. עם אבינועם
וגלעד וניר פלדמן ושוקי גרנות ואפילו עם גל, שהיה לו ריח נעים
וגוף הכדורגלן שלו התאים לה כמעט כמו...

רוני לוריא לא רקד. הוא עמד כל הערב על יד השולחן של הכיבוד.
שתה קולה ואכל במבה. מגיע לו. חשבה. חושב שהוא יותר טוב ממנה.
היא תראה לו מה יודעות לעשות ילדות מאומצות מברזיל. היא התפתלה
כמו נחש וסובבה את האגן בסיבובים קטנים, בדיוק כמו הרקדניות
שרואים בטלויזיה בתוכניות על הקרנבל, לא מפנה אליו אפילו מבט
אחד.  

בסוף המסיבה שוקי גרנות הציע ללוות אותה הביתה.
למה לא, אמרה. כשהגיעו אליה הביתה הזמינה אותו לשבת על הספה
בגינה. הם ישבו ודיברו קצת והיא נתנה לו לנשק אותה. זה היה
בסדר. נשיקה עם הלשון. אבא שלה, שכנראה התעורר מהרעש, פתח את
החלון. "היי, נטע-לי, זה את שם במרפסת?" "כן, זה אני, תחזור
לישון". שוקי גרנות היה נבוך. "לא נעים, אולי כדאי שאני אלך
הביתה..." נטע-לי נשכבה על הספה ומשכה את שוקי אליה. "מה
פתאום..." לחשה, "אל תשים לב אליו, הוא אפילו לא אבא שלי".







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
אם אתם רואים
סלוגן טוב שלי,
סימן שמישהו
מזייף לי
סלוגנים

חרגול


תרומה לבמה




בבמה מאז 3/5/05 14:20
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
עירית בר

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה