אני רואה את אישוניך החומים
- לא את מחשבותיך.
אני רואה את ידיך המשולבות
- לא את כוונותיך.
אני מרגיש עכשיו את החיבוק שאין לי
- לא את החיבוק של אתמול.
אנחנו חידות בכתב-סתרים
אנחנו פוחדים ממה שאנחנו באמת רוצים
ועוד לפני שנפענח את הצופן,
ולפני שנעניק רמזים,
הכל משתנה, אנשים חומקים
ומגיעות חידות חדשות לפיענוח...
ומגיעים נועזים, שמנסים לפענח,
ואנחנו - מסבכים את הצפנים...
החיים הופכים מתוחכמים יותר ויותר
וידידותיים פחות ופחות.
מה הפלא, שמבוגרים מתגעגעים לילדות,
לחברות שנוצרה כהרף-עין...
ירושלים, אוקטובר 1995 |
