אורי ידידיה / אל החוף ובחזרה |
גואים-שוצפים, נמרצים,
ובן-רגע נסוגים, נרפים,
ואין אחיזה, אין שליטה, אין מנוס.
אף לא גל אחד חזר בו מנסיגתו
אף לא גל אחד התמיד בגאותו
והכאב - מנין?
מהמחשבה שבידי הדבר,
שיכולתי אחרת,
שאפשר להתמיד את השצף,
שאפשר למחוק את הרפיון -
ומה?
איך אנשום מבלי שאנשוף תחילה?
וכל שנדרש הוא - שאסכים.
נכתב בשירות מילואים, דצמבר 1993
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|