היום אני יודעת שזאת הייתה טעות, טעות להיכנס למקום הנורא
הזה...
במבט לאחור אני מצטערת על הדרך בה בחרתי, מצטערת על הנזק
שעשיתי לעצמי, לסביבה שאוהבת ותומכת... במבט לאחור הכל היה
יכול להיות אחרת... תמיד קל לשאול שאלות, בדרך כלל אין תשובות
אבל יש לי תשובה... התשובה קצת מורכבת ואני בעצמי קצת חוששת
מהתשובה, אבל אני יודעת היום שבעצם כל מה שהיה עזר לי בדרך
כלשהי להתגבר על המון מכשולים שרבים לא הצליחו לפני ולצערי לא
יצליחו אחרי, אולי  אני הצלחתי בגלל המשפחה שכל כך אוהבת,
מאותם המבטים סביבי שלא נותנים לי ליפול שוב...
היו הרבה אנשים שניסו להראות לי מי אני ומה אני, תמיד העדפתי
להתכנס בתוך המעטפה שלי, בועה כזאת שהיא רק שלי... ולא להקשיב
ולקבל את עזרה שהציעו לי.
קל לכתוב כשהתחושות רעות, אבל הפעם לא רע לי... אני מעלה את
הרגשות כי אני מרגישה הקלה, אני מרגישה שאני במקום חדש... אין
יותר דרכים מעוותות, מחשבות לא ברורות... אני יודעת איפה אני
עומדת היום ואני יודעת מי אני, מה שאני היום זאת בחירה שלי...
מה שיהיה מחר זה כבר לא תלוי בי, לכן אני משתדלת לחוות היום את
מה שמחר אולי לא יהיה.
אולי יש כאלה שמבינים אותי, מתחברים אלי בצורה כלשהי... אבל
אלה שבאמת יודעים ומבינים הם אלה שעברו את מה שאני עברתי...
אני מקווה שכל אלה יהיו במקום שאני בו היום, במקום טוב.


היום הוא כמחר לא יהיה שונה,
נוכחותי משתקפת במראה שכל כך רוצה להטיב עימי, אך בחרה להראות
מה שאין,
חששותי כבר אינן חששות אלה כלים לחיים...
רוצה להמשיך, רוצה לראות  את מה שיש בי לתת.
הדרך כבר לא אותה דרך, זאת דרך שונה.
קוראים לה "התחלה חדשה".