היו לנו זמנים טובים;
שמנים ומדושנים
מכל טוב ארץ האהבה והתשוקה,
היו לנו זמנים רעים;
רזים ורעבים
מכל רוע הטינות והמחשבות.
זהו סיפור של מאזן
המספר עצמו לדעת,
בנענוע הגעגוע.
הזמנים הטובים חיפו על הטובים,
הזמנים הרעים טרפו את הטובים;
ולא נודע כי באו אל קרבם...
נותרנו "תיקו";
המאזן מאוזן ומה מכאן?-
לגמור הסיפור או לבקש הארכה?
30/04/05 © |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.