בגן בטון
צומחות מפלצות בנויות לגובה
משקפות שמיים שלא נראה לעולם
מראות עולם שפעם היה
ועכשיו תם ונשלם...
עורקים של אבן, יש לו - לגן
בעורקים זורמות דמעות אכזבה
ודמם של המתים-חיים...
בשמיים קשת אפורה שלא פגשה ענן
וגשם של זוועות ממלא את אגם הגורל.
בגן לא ישמע צחוק ילדים,
רק זעקות פחד של אנשים חצי מתים.
עוברת בין ערוגות הרס וכיכר חורבן
עיני דומעות על עולם שפעם היה
עולם שהותיר אותנו
שבורים, קורסים ומדממים בדממה...
אנחנו בנינו - אנחנו הרסנו - אנחנו נסבול!
כי במו ידינו רצחנו את הכול!!!
דם החיים על ידינו, זעקת השמחה מצלצלת באוזננו ובכי האהבה
המיואשת ממלא את ליבנו...


נכתב ב:13.03.2005