|
ושוב בנבכי "איפה לעזעזל אני?!", שוב מודאגת שמרגיש טבעי.
באוטובוס תאילנדי חדיש, מאיישת מושב קידמי - משקיף על הכביש
מגובה 2.5 מטר; מניחה לעולם לפעפע דרכי - דיפוזיה לא אוסמוזה -
אני לא מהווה ולו שביב מכשול עבורו. |
|
|
לכבוד אדון
העורך,
רציתי לשאול אם
סלוגנים
חייבים בקורטוב
של הומור,
או שאפשר לכתוב
סלוגנים
בעלי משמעות
קיומית,
כמו "חיי אדם
קצרים הם
ומלאי יגון".
לתשובתך אודה,
יעקב פופק. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.