למה אנשים אומרים שלהיות פסימי זה רע?
פסימיות היא דבר מצוין כל עוד משתמשים בו בחוכמה.
אני אתן דוגמא.
ארבעה אנשים מאוהבים בארבע נשים.
האופטימי יהיה בטוח שהאהבה היא הדדית, יתחיל להריץ סרטים בראש
על איך הוא מנשק אותו, ואיך הם יוצאים וכו'. עכשיו, כשהוא
יזמין אותה לצאת ויגלה שהאהבה היא לא הדדית, הביטחון העצמי שלו
יפגע וסביר שהוא יכנס לדיכאון כי כל הציפיות שלו נהרסו.
הנורמלי (באמצע בין אופטימי לפסימי) לא יהיה בטוח אם האהבה היא
הדדית או לא ולכן הוא יקרע את מוחו בדילמה האם לנסות להזמין
אותה לצאת למרות הסיכון של שבירת לב או לא ויכול להיות שהוא
יחליט לא להזמין אותה וסתם יתקע על ההתאהבות ולא ימשיך הלאה כי
הוא בעצם לא בטוח שהיא לא אוהבת אותו.
הפסימי הטיפש יניח שהאהבה היא לא הדדית ויעבור הלאה בלי
לנסות.
הפסימי החכם יניח שהאהבה היא לא הדדית אבל ינסה בכל זאת כי
בעצם מה יש לו להפסיד, אם האהבה היא הדדית אז סבבה ואם לא אז
הוא לא יפגע כי זה מה שהוא חשב מהתחלה.