|
מה פלשה בי חשכת מפתנך
מה נופץ והותר
האור לפנינו.
מה עונה ונוגן הצליל העתיק
שניתז משפתנו
כהבל הבלים.
ברדת אור כוכבים
ללטף דומיית היער
מלחייך עולות
צמרמורות אחרונות
של שפיותי.
הוקרא בערב במה מס' 70 |
|
|
אם אני אגיד
שאני טומנת את
ידי בצלחת אתם
ישר תדעו שזה
שקר. לא? |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.