חושבת לך,
כותבת מילים ללא משמעות,
רק דימויים יפים שינסו לגעת מתוך נכונות,
אך ללא צל מאחור.

כמו אותו זמר מחופש-
מילים ללא כל אפשרות,
להבין או לקלוט.
רק מילים, מילים נבובות.

מילים, צל חיוור של הלב,
צידו האפל של המוח,
מילים סתומות,
צרור הבטחות לא חרוזות.

חושבת,
יושבת וכותבת,
מילים שאמרו לך כשהיית קטנה,
מספרת לאחרים,
נוגעת לא נוגעת והם לא קולטים,
רק המומים ומוחאים כפיים,
לא מרגישים, באמת כלום עד כמה,
כמו עדר פתאים פעור פה, עומדים ומוחאים.

כשיהיה קר,
את תתעטפי לך,
בשמיכת פיקה מדומה,
אוספת לצידך את האגו שלך,
אומרת בשקט לעצמך,
"עשיתי את זה"
ובוכה מאושר מול המראה.

אבל את לא,
לא תרגישי כלום.
את רק תחשבי שאת,
את סתם כמה מילים מתות על דף נייר.


ההשראה שלי באה לאחרונה ממקומות משונים ולא מובנים
כך לדוגמא http://stage.co.il/Stories/439698