מנסה להתרכז בכל דבר אחר. ברגע זה ממש ודאי יושבות להן זוג
כינים על ראשי, אולי הן עושות אהבה, אולי הן סתם רוצות
להתרבות, שיגרד לי יותר. אולי אני בעצם אוהבת לסבול, לכאוב,
יצר הסאדו מאזו משתלט עלי לאחרונה. למה אני לא יכולה פשוט
למחוק אותך, להתנתק ממך עד שתלך ולא תחזור יותר, למה אני לא
יכולה פשוט לקפוץ לסופר פארם ולקנות מסרק כינים?

תכתוב עלי שיר בבקשה.
משהו בצבע אפור כחול, בדיוק כמו המשפטים שיש לך לפעמים, כשאתה
אומר לי דברים שנדמה כאילו מעולם לא נאמרו על ידי מישהו אחר.
ברגע שאני שיר אני קיימת בשבילך לנצח.

אכתוב לך אשליה מתוקה,
בואי אלי
אכתוב רק לך.
את תקוותי האחרונה, את הפתרון,
אם לא לכאב אז לפחות למחשבה.
לחיות בך