1


זאת אני,  שלאמס
עיני חומות, תלתלי שחורים
אגודת סרטים
פסים על ראשי
קמה וגם ניצבת.

הורי לצידי
נועצים בצדעי
אצבע מעקבת.

2

ליזה משחילה את ראשה
המתולתל בין הגו למרפק
מרחיקה את זרועי ממותני
מחייכת בלובן שיניה
התותבות כמו ביום

שבו צפה ועלתה
מאפלת חדר המדרגות
חמושה בזוהר שיניה החדשות
חורצת אלי חיוך לבן מאושרת
חודש  אחרי זה עלינו ארצה

על הישורת, ליד דלת
האלון הכבדה שהגנה על ביתנו,
גבי אל החלון הפונה לחצר,
קפאו השמים בעורפי.

3

שלום אלכסנדר הנעלם
מזמר מגרוני  על עץ  
תפוחים
בבוסתן מבכיר,

אומר בקול גדול
'כל נדרי' ו'נתנה תוקף'
כנגד חברו העונה לו
ב'נעילה'

נשמתו הזכה
נפוחה מרעב וכינים.
כמזוזה קבועה
בשמי קזחסטן

אמי זכרה הכל

4

את כל העולם הגישה לי
בסלסילות קש  קטנטנות
הביאה מן השוק בוורוצלב,
חמאה וגבינה עשויים פיתוחים

עטופים בעלי שרך, ריחם
עוד שורה באפי,
לא מגעגועים לילדות,
אלא לחסד העשב שבין עצי היער.

5

אביך מחייך מפניך
אחיך, ייבדל לחיים ארוכים
רצה לזרוק אותך
מן החלון
אמרתי לו: " זה אבא"
ישב לצידך
לא נתן לאף אחד להתקרב .

6

שאר המשפחה  מאחור
אדמת פולניה ,טפו שתישרף
בלעה את כולם
אבא שלך אמר לי
ליזה תשמרי את הפנינים
אולי נצטרך לברוח

רצחו אותו דווקא
כשהתחיל להיות
כל כך טוב
שתישרף אדמת פולניה השחורה
גם אחרי המלחמה  לא נתנו לחיות.

ושלאמס זוכרת
Zyduwka precz do Palestyny







שלאמס - שולמית במבטא אשכנזי. כך קראו לי שם.
יהודיה לכי לפלסטינה  ( פולנית)








































"Oy maine Got sis Pater" = אוי אלוהים שלי זה האבא
Zyduwka precz do Palestyny= יהודיה הלא לפלסטינה

שני הדברים נכתבן בשפה ובכתיב  משובשים מתוך זכרוני, זכרון
ילדה


מחזור שירים (השתמשתי באפיון קובץ שירים בלית ברירה)
אני מעלה את השיר לאתר בעודי מקשיבה (רשת א') לאנשים המספרים
על ילדותם בפולין הכבושה על ידי הנאצים. מדבר חניך של יאנוש
קורצ'ק, ספר של קורצ'אק בשם תהילה (תרגום חופשי שלי) ומשפט
הסיום שבו "ילדים אל תפסיקו לחלום ולשאוף" מנחה אותי בחיי.
איני יודעת אם אני זוכרת נכון, לא חזרתי לקרוא בקורצ'אק מאז
ילדותי בפולין (נולדתי מספר שנים אחרי המלחמה). הורי ברחו
לרוסיה, שם נולד אחי. הם חזרו לפולין שם נולדתי כחמישה חודשים
אחרי מות אבי.