הם הרסו אותך, הרגו חלקים בך שמעולם לא זכיתי להכיר. לקחו ממך
את התמימות - בזמן שהכי נזקקת לה. שאבו ממך את הבטחון העצמי
והשליכו אותך לרצפה כשסיימו, הם הבחינו שבכית, "זה לא הזיז
להם", סיפרת לי עם דמעות בעיניים.
בחיבוק חם ועוטף הבטחתי לך, שזה לא יקרה שוב. את לא לבד. חיוכך
הכריח אותי לשמור את ההבטחה קרוב ללב. החיוך שלך נחקק בזכרוני,
כדי שלא אעזוב אותך. לא היית חזקה לעמוד בפניהם לבדך, אז
הבטחתי שאעמוד לצידך כשהיום הזה יגיע. ביחד נכניע אותם. ביחד,
אנחנו מסוגלים לעשות כמעט הכל - אפילו להגיע לשמים.
הלילות שלך השחירו הרבה מאז, הימים שלי הבהירו. כבר לא הייתי
יכול להקשיב לדמעות שלך. כמותם, כבר לא הזיז לי. לקחתי בידי את
היפה מכולן והמשכתי, לא הבחנתי באירוניה שהדבר יוצר אצלך, לא
הבחנתי בכאב שאני גורם לך.
בימים האחרונים את מתקרבת למצב שבו תצטרכי לעמוד בפניהם לבדך.
חיוכך נמוג מזכרוני. אל תדאגי, אני אהיה שם - אני מבטיח. הפעם
תצטרכי לעמוד גם מולי.
אבל אולי לפני זה תביני, שלבד את תוכלי לעשות כמעט הכל, אפילו
להגיע לשמים.

(21/03/05)