נועלת
את
הדלת
שמה על פול ווליום את
המערכת
לא, ההורים
שלי
לא רבים
לפחות לא אחד עם
השני
אם
כבר יש ויכוחים
זה בינם לביני
אני תמיד אשמה
אני תמיד מאשימה
יש שפע של חוסר
יש עודף של אושר
הכל תלוי מאיזה צד
אני מסתכלת
יש יותר מאחד
לא תמיד אני בוחרת
בצד שמתאים
להורים
מבחינתם
אני יורקת
בפרצוף על כל מה שהם השקיעו
זאת דעתם
לא מסתכלת
אפילו
טורקת
שותקת
המוזיקה דופקת
לא לשמוע שם את
השקט
כשאני כבר לא צועקת
שלא ישמעו איך אני נתקפת
בכי, על הכר מתפרקת
מחפשת
נחמה
מאבדת
נשימה
נרדמת
בדמעות
מתנתקת
מהבעיות