בין שמים לארץ, הלכת על חוט דק
בין אמת וחלום, מציאות ומשחק
וליטוף, ובריחה, ודמעה של אשמה
ואולי את בוגדת, לא יודעת במה

עוד חלק מהלב שלך למישהו אחר,
עוד חלק נתת, עוד חלק חסר
על גבול השפיות, זה הזמן לוותר
לכי בלי לראות, לכי על עיוור.

וכמעט שנפלת היום, אבל אם הם תוהים
את אומרת שרק מי שיציב מפחד מגבהים
שרק מי שיציב מפחד מגבהים...

ושוב על חוט דק, בין אחד לשני
זו רולטה וזה מן משחק לולייני
ומחנק, וייאוש, ותחושה של אשמה
כי אולי את בוגדת, לא יודעת במה.

שוב לברוח לתוך נחמה בחיבוק
שהוא מה שרצית, אבל לא בדיוק
זה נכון-לא נכון, זו קרבה, זה ריחוק
זה הזמן לחיבור, זה הזמן לניתוק

את דורכת על גבול של נוגעים-לא נוגעים
ואומרת שרק מי שיציב מפחד מגבהים
רק מי שיציב מפחד מגבהים...