1.
עשרות שוקולדים זעירים עטופים נייר וצבע
מתנת זיכרון אחרונה ממך
ואני אחד בידי מעלה וקולפת
מכניסה לפי באיטיות ודעתי עלי נטרפת
והטעם -
מתוק ומריר כמו אהבתנו
שעם העטיפה גם היא לפח היום מושלכת .


2.
עוטפת את כל שהיה באריזה צבעונית
ומעלה אותה בסולם לחדר שכוח-אל
שבזכרוני.
עוד שכבה של עיתון , פן יפגע ויעלם הזיכרון
את תווי פניך חורטת על אבן מאבני ליבי
ואת שנאמר ארחיק מעלי
ואמשיך לי בדרכי.

3.
ומה אתה בכלל?
מבין במחשבים ובמעגלים סגורים יותר מאשר באנשים.
נצור בתוך חומת ברזל שברירית
שלרגע שעריה נפתחים ואני באה בהם כמו רוח
ולעיתים בעודי עוברת נסגרים עלי השערים
וחוסמים כל פינת  אהבה שבי.
ועכשיו, איני בפנים ולא באמצע או בצד.
עכשיו שעריך הלא צפויים רחוקים ממני
אני לבד.