|
לבית שעל הגבעה
לחיים ביחד
לאהבה
לתינוק הקטן שנשאר בלי אבא
לצחוק
לבכי
לרגש
לחום שלעתים היה שורף מדי
לכנות
למגע
לתחושה
לכאב שהרגשתי יום יום
אם תרצה לחזור, תוכל
כשתרצה, מי ידע בכלל?
תן צעקה שהכל בסדר
כי אני עוד יושבת מחכה בחדר
תגיד לי שאתה חוזר
או לפחות שאתה אותי זוכר... |
|
|
אשה נאה ניגשת
לדלפק במסעדה
ומסמנת לאיש
שעומד מאחוריו
לגשת.
היא מקרבת אליו
את פניה, ומלטפת
את פניו
המאדימות. "אתה
המנהל?", היא
לוחשת לו. "כן",
הוא עונה בעוד
היא מעבירה את
אצבעותיה על
לחיו ועל שפתיו,
דוחפת לו שתיים
לפה ונותנת לו
למצוץ אותן. "רק
רציתי להגיד
שבשירותים של
הנשים אין לא
סבון ולא נייר
טואלט". |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.