פעם, כשנהיה זקנים
אביט על עצמי ממרחק השנים
ועליך אביט בחיוך ואדע
שרציתי, וזו לא היתה אגדה
אתה אז תשב בכסא נדנדה
מחייך בדיוק באותה המידה
ומתוך המקטרת מעלה לי עשן
ושואל אם זוכרת איזה רגע ישן
והיחד שלנו יהיה מדוייק
והיחד שלנו יהיה מנצח
וכמו יין טוב בבקבוק מאובק
עם השנים הוא רק ישתבח
וליחד שלנו יהיו מעלות
ויהיו בו סודות שרק שנינו נדע
אך דבר אחד קודם עליי לגלות
מי אתה - אהובי בכסא נדנדה?
במרפסת חורקת, מעלה קצת אבק
נשב ונביט זה בזו ונצחק
בחיוך מר מתוק על אותם נעורים
בחיבה משונה לאותם ייסורים
ואני לידך בכסא נדנדה
מול תמונות של הנכד, חתונת הילדה
ניאחז כמו תמיד האחת בשני
ונביט על עצמינו, ממרחק השנים... |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.