המקום: המדבר הפתוח,בערבות החלקות בין הגבים והנחלים
השעה: רגעי הדמדומים
הצליל: דממה
זה מה שידעתי עליהם,וזהו. הייה זה בטיול הראשון בו שמעתי עליהם
לראשונה, המופלאים. ורצוני היחיד היה לראות ולו פעם אחת את
פניהם. ואמרו לי: "אתה רואה אותם כל הזמן אבל אתה לא מבין שאלו
הם". המשפט הזה תמיד עשה לי צמרמורת, אבל לא צמרמורת רעה כזאת
טובה ומיוחדת. יצאתי לעשרות טיולים ברחבי הארץ לחפש
אחריהם,חרשתי על הנחלים ועל הגבעות המשקיפות על הגבים הרחוקים
וחיכיתי בציפייה לדקות השקיעה והזריחה עם כוס התה שלי ולא
ראיתי אותם וכבר התחלתי להתייאש אבל רק קצת. היה זה במסעי
האחרון למישור עמיעז בו הבנתי איפה עלי לחפש את אנשי הדממה.
אחרי שעברתי את הר סדום והגעתי למרכז המישור הפתוח נעמדתי שם
והיבטתי בשקיעה המרהיבה שנפרסה לפני,בתוכי התחלתי להרגיש מוזר.
ואז...ורק אז הבנתי באמת כמו התבהרות לאחר הגשם כי אנשי
התרמילים וילדי המדבר שמחכים לשקיעה ולבוא הזריחה ומשתהיים
מיופיים עם כוס התה...אנו אנשי הדממה, ואז כבר ראיתי אותם בכל
מקום חייכתי והמשכתי במסע.