אני רואה דברים שלא באמת שם בינות מראות וחלונות
כבר חדלתי מלנסות לא איבדתי תקווה אבל בכל זאת
נמאס לי

אולי אנסה להתעורר בעגלת תינוק עם אנשים דואגים מעליי
אתם מדברים אליי כאילו ואני לא אמורה בשלב כלשהו לגדול מעבר
זה שורט אותי

המראה שבחדרי אולי כבר התעייפה מקרבות האיגרוף כנגד המציאות
ונשברה לי
כפי שאני לא העזתי מעולם.

אני מתכווצת טיפה מכאבים כל פעם בה אתה קורא בשמי
וכל פעם בה אתה אומר לי: בואי
מכאיבה בי בצורה מעיקה רק שתדע לך להבא
אני סובלת איתך או בלעדייך, זה לא שינה לי מעולם לבד או יחד
רק שאיתך יש על גבי
מעט יותר משא.