אנחנו עוברים כל יום בחיים שלנו מבלי לשים לב לדברים הנפלאים
שיש לנו. אנחנו מתעלמים מן האותות, רוצים לראות רק אתה מה
שאנחנו רוצים, מתלוננים על דברים שאין לנו, ושאנחנו משיגים
אותם, אנחנו זורקים אותם לפח.
למה?
אנחנו צריכים להודות על כל דבר, ואף הקטן ביותר. החל מדובי בלי
עין, ועד לאימא אוהבת ותומכת, מפרח בבוקר, ועד הגשם הראשון,
הזריחה והשקיעה, האהבה, החום של המשפחה, החיבוק הנשיקה.
אבל לא. אנחנו לא רוצים לראות.
אנחנו מעדיפים להתעלם.
לא לחיות.
למה?
אולי נהיה אופטימים לשינוי.
אולי נאהב במקום לשנוא.
אולי ננשק במקום להרוג.
אולי נחייך במקום לבכות.
ואולי, רק אולי נחיה בשלום.
השיר על איך שאנחנו לא שמים לב לכלום. לא מעריכים שום דבר
מוקדש לאמי שתמכה בי ועדיין תומכת |
