זה שיר שכתבתי כשהייתי ממש בדיכי...

בית 1:
לפעמים כשאני בוכה,
מכאב ומאכזבה,
אף אחד לא רוצה לשמוע,
נשמתי זועקת לנחמה,
אומרים שהזמן מרפא פצעים,
אבל זה לא מעלים את הפחדים.

פזמון:
אלוהים תשמע את זעקתי,
תקל קצת על כאבי,
כי זה כאב קשה מנשוא,
אני רק רוצה לברוח מפה,
תעזור לי להתגבר על הפחדים,
ולשוב לחיים...

בית 2:
לפעמים אני בוכה,
כי אני כל כך בודדה,
כבר אין לי כוח לבכות,
אין לי כוח להלחם לבד במלחמות,
יש בי יותר מדי גאווה,
לבקש מאחרים עזרה.

פזמון...

בית 3:
לפעמים כשאני בוכה,
יש בי עוד תקווה,
זה עדיין לא מאוחר,
כי יש עדיין את מחר,
הדמעות נעלמות עם הפחדים,
ומתחילים ימים מאושרים...