פעם - כשאביב הגיע
ליבי מאושר קפץ והריע -
למשמע זמזום דבורה קרבי
ששרירים עושה באוויר,
למראה ברוש בירוק משגע
שראשו בעננים נוגע,
למעוף יונת-בר אצילה
שאוכל לגוזלה מובילה,
לעלוות-עצים מכוסי טל
הבוהקים מקרן שמש מעורטל.

והיום - האביב בי קר
בחזה הלב צמר,              
יפי הפריחה עקר
והשביל רחוק ומנוכר.
                                         
מאז בי עדיין נותר -                        
שיר שמתפילה נשר
ושרעף-נשמה שנהר
ומדרך-יאוש אותי גרר.